עיצוב פנים: מלונאות – מעצבים תרבות אירוח

המושב על עיצוב בתי מלון הפגיש אותי עם נושא אהוב במיוחד. אבי זק המלונאי והיזם הרצה על מלון דריסקו, שנפתח לפני כחודש במושבה האמריקאית בתל אביב, בבניין שנבנה ב-1886 בשם 'מלון ירושלים'.

בעברי המקצועי ניהלתי את בית ההארחה משכנות שאננים בירושלים, במבנה שבנה ב-1860 משה מונטיפיורי עבור משפחות שיצאו מתחומי העיר העתיקה, ושופץ בשנות ה-70 כדי לשמש כבית הארחה. על כן, כאשר נפגשתי עם סיפורו של מלון דריסקו שהוקם באותן השנים ביפו, ונועד לשמש כבית מלון, הרגשתי חיבור מידי ורגשי לנושא.

בהמשך ביקרתי בבניין ובשכונה מספר פעמים. ראשיתו של הסיפור ב-1866 עם הגעתם של 156 אמריקאים ממדינת מיין, ארה"ב ליפו. המשפחות האמריקאיות הביאו איתן בתי עץ, כפי שהיו להם במיין, וכמה מהם עומדים על תילם במה שנותר מהמושבה ברחוב אוירבך, רחוב קטן היוצא מרחוב אילת, כאן ממש בדרך יפו-תל אביב . בספרו ‘מסע תענוגות לארץ הקודש’ מתאר הסופר מארק טווין את פגישתו עם אנשי המושבה האמריקאית בנמל יפו. ג'והן וגורג' דריסקו, שני אחים מתוך הקבוצה, הקימו במקום מלון בן 12 חדרים, אשר נקראו כל אחד ע"ש אחד משבטי ישראל, כמתבקש מרוח אמונתם, ועל שמם נקרא המלון המשוחזר.

אלא שהישוב האמריקאי ביפו לא שרד כלכלית וחברתית וגם לא המלון. הטמפלרים הגרמנים משרונה רכשו את המקום והפכו אותו למושבה פורחת. ארנסט ארדינג איש עסקים ממולח

רכש את המלון והפך אותו למלון בן 52 חדרים בשם 'מלון ירושלים'. זה היה מלון מפואר, היו בו גרמי מדרגות, מסעדה עם ציורי קיר, כלי פורצלן ומפות לבנות. בתחילת המאה ה-20 היה המקום שוקק חיים ותיירים.

בתמונות מהתקופה נראית מסעדה ובה תמונת שמן של נוף של ירושלים אשר צוירה ב-1902 על ידי הצייר גוסטב באונפיינד. עם פינוי הטמפלרים מהארץ נשלחה לאוסטרליה, נמכרה מאוחר יותר, ותלויה היום בארמון המלך עבדאללה בווינה. העתק שלה תלוי היום במלון. קירות החדרים והשטחים הציבוריים עוטרו בציורי סטנסיל (ציור בצבע אחד בעזרת תבניות).

ב-1940 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גורשו הטמפלרים מן הארץ על ידי הבריטים, והמקום עבר לידי הצבא הבריטי ומשם לידי מדינת ישראל. ב-1958 עבר לידיים פרטיות, אולם לא שוקם עד לאחרונה. שנים רבות שכנה במבנה העץ מסעדת קרן.

ב-2006 הוכרז האזור כאתר לשימור מחמיר. היזמים של המלון הנוכחי אבי זק רכש את הבניין כאשר כבר היה לו היתר להפוך לבית מגורים. עם התקדמות התכנון, התגלו ציורי הקיר המעטרים את הקירות, והבעלים החל להתאהב ברעיון להחזיר לבניין את ייעודו המלונאי.

שיפוץ שני מבני המלון, מלון ירושלים ההיסטורי ובית המגורים "בית נורטון", צריף עץ אמריקאי כולל רכישת הקרקע, שחזור של הלובי והציורים שהוחזרו למקומם, הסתכמו בהשקעה של 120 מיליון ₪.

במלון 45 חדרים כולל 5 סוויטות. עיצוב הפנים של אדריכל ארי שאלתיאל משתמש באלמנטים טמפלרים – עותומנים.

בחדרים שיש קררה ואריחים דקורטיביים. הריהוט מעץ כהה וריפוד הבדים בגווני חום. אותם גוונים חוזרים בשטיחים בעלי הדגמים הגאומטריים. גופי התאורה מנחושת מחוררת משתשלים מתקרה, אשר הונמכה באמצעות שבכות מפורזלות.

הרסטורטור שי פרקש, אשר שחזר את הציורים וגם פריטים ארכיטקטוניים כמו מעקות, שבשבת וכוכב בית לחם מעל החזית, הדריך אותנו בסיור מעשיר שארגנה אגודת מעצבי הפנים.

הסיפור שלו עמוס פרטי מידע על המבנה והשכונה, ופורס את המאמץ הרב שהושקע בשימור ושחזור המבנה, החל מתיקי התיעוד של האדריכל אמנון בר-אור, דרך מסעות לראיין את צאצאי הטמפלרים שעדיין חיים במטרה להשיג מידע, ועד חיפוש בעלי מלאכה שיוכלו לשחזר פריטים תואמים. המכלול כולו והתוצאה המוקפדת מספרים סיפור, שמתאמץ לחשוף את העבר ורוכש לו כבוד.