אך מי שהיה בכל מקום הוא סטודיו ננדו האהוב עלי בהובלת אוקי סאטו Oki Sato. ראשית פגשתי עבודות רבות של הסטודיו בביתן של חברת התאורה הגרמנית Floss.
המנורה הפשוטה בעלת הסוכך הכיפתי, המזכיר בצורתו גם ספל תה יפני, הוצגה בתוך קופסה–מסגרת, שמעניקה לה את הפרופורציה ומדגישה את צורתה הנקייה. הקומפוזיציה של המנורה עם ספל התה בשחור ובלבן, הדגישה את הפשטות של הצורה. בהמשך נעשה משחק דומה עם מנורות גליל שחורות או לבנות, בקומפוזיציות שונות.
במקום אחר פגשתי גם בעבודה מאוד צבעונית של הסטודיו, מאה חולצות בצבעים ססגוניים נתלו כשבתוכן גופי תאורה, כדי להדגים את הסיב הקל והחזק שממנו הן עשויות – זה שמתיימר להיות העמיד בעולם.
מכל העבודות של הסטודיו, היתה תערוכה אחת מרשימה במיוחד – בחלל של אולם התצוגה של מעצבת האפנה ג'יל סונדרס, מבנה בעל ארבע קומות.
התורים לתערוכה התארכו במשך שעות והכניסה הותרה למספר אנשים מוקצב בכל פעם. שם התערוכה nendo : invisible outlilnes מעיד על תוכנה, מבחן מתמיד של הממשק שבין החפץ המעוצב לכל מה שאיננו הוא.
בדרך למעלה מוצב fragment table שולחן זכוכית שהתאורה שמעליו מצלילה על גבי הרצפה והקירות, עד כי לא ברור היכן השולחן והיכן צילו.
בקומה שמעל פוגשים את,oblectextile מודלים של טקסטילים מודפסים על גבי בובות. ההדפסים הם למעשה הטל של הצורה התלת מימדית המוצגת לפניהם, כך הדפס עיגולים הוא בעצם הטל הצל של חרוט וכך הלאה. דגמים שונים כאלה על סניקרס וחולצות נמכרו בכמה מאות יורו, בחנות פופאפ במקום.
בחדר הבא – 80 דפים של הרים, חדר לבן עם מסגרות מחוטי מתכת לבנים, מעין שערים שיוצרים במצטבר שרשרות הרים.
המשחק הזה בין משטח לנפח, חוזר אחר כך ברצף עבודות גאוניות בפשטותן: למשל בריהוט, כאשר חוט המתכת מסמן את הנפח שתופס סיבוב הדלת על צירה, ממש כפי שמשרטט האדריכל את תוואי סיבוב הדלת. כל אלה בודקים את גבולות החומר, כאשר הוא נוכח וגם כאשר הוא נעדר.
והעבודה המרשימה jellyfish vase (אגרטל מדוזה) – הכלים במידות שונות עשויים ממברנה המוצבת בתוך אקווריום עם מים. המים נותנים את הנפח לכלים ונותנים להם צורה יציבה, אשר לא היתה מתאפשרת לולא המים.
"אני חושב שאנחנו עושים משהו שהוא חלק מהתרבות היפנית", אמר אוקי סאטו בעבר, בראיון לXnet-. "שיר הייקו מכיל בסך הכל משפט אחד, אבל במשפט הזה הוא מסביר זרימה של זמן, אור וצל, היסטוריה, מעביר סיפור משמעותי – ובסופו של דבר הוא מכיל מלים ספורות. מאוד מינימלי. אני חושב שמה שמעצבים יפנים מנסים לעשות הוא להקפיא את הרגע, כמו כשאנחנו מקפיאים סנאפ-שוט באייפון ומראים את התוצאה לכולם".
