להיות שולית נגרי מקדשים, פירושו שבמשך ימים וחודשים אתה מטאטא את החצר. אין לימודים מסודרים והשוליה "גונב" את הידע.
אני נזכרת במוזיאון הנגרות טאנקה, כשאני פוגשת את אמן העץ ובונה המקדשים מו סלע, שמתגורר במצפה הילה בגליל. מו עובד בכלים המסורתיים לפי עקרונות הפילוסופיה שרכש כשלמד את המקצוע, במשך מספר שנים במקדש בדרום יפן.
מו מצטט מעשרת הדברות של נגר המקדשים: "כשאתה בונה מקדש אל תקנה עצים תקנה יער". הנגרים שכורתים עץ עבור המקדש, יודעים באיזה מפנה גדל העץ, כמה מים הוא קיבל וכמה אור. בהתאם לכך, הם ימקמו אותו במקום המתאים לו במקדש. העץ שצמח 800, או 1000 שנה, אמור לשמש בבניין עוד מספר דומה של שנים, די זמן לעץ אחר לצמוח תחתיו.
מו סלע הוא רב-אומן בנגרות ובגילוף בעץ. בעקבות עבודה אצל לקוחה בירושלים, שהיו אצלה עבודות מקוריות של אמן העץ היפני נקשימה – התעורר בו הרצון ללמוד נגרות מסורתית ולהבין לעומק את תרבות העץ.
באותו הזמן הוא הכיר את תרצה פייטן, קליגרפית שחזרה לכאן משש שנות לימודים ועבודה ביפן וזו קשרה אותו למנזר בדרום יפן, על מנת שילמד את המלאכה מבוני המקדשים ואף הצטרפה אליו לחיים במנזר.
במשך שנתיים עבד כאסיסטנט במקדשי עץ והשתלם בעבודות עץ במסורת יפנית, התמחה בעבודות גילוף בעץ, השתלם ביצירת מחיצות, דלתות הזזה ועשיית נייר בהדרכת מורים יפנים ידועים. למו גם תעודת הסמכה של מורה בנבל יפני, מהממשלה היפנית.
להיות שולית נגרי מקדשים, פירושו שבמשך ימים וחודשים אתה מטאטא את החצר. אין לימודים מסודרים והשוליה "גונב" את הידע. נישיוקה, נגר המקדשים הידוע שנפטר ב-1995 היה מדבר עם העצים ומתייעץ איתם כיצד לעבד אותם. סבו לימד אותו שבשביל להיות נגר מקדשים, עליו להיות גם חקלאי וזאת על מנת שתהיה לו פרנסה בין בניית מקדש למשנהו. זו שליחות כה גדולה, שלא בא בחשבון שיתפרנס מנגרות פשוטה – אלא רק של בניית מקדשים.
הנגר מכבד את מה שהזמן עושה לחומר. היפני לא חי רק בהווה, אלא מכבד את העבר ולוקח בחשבון את העתיד. הנגרות הזו דורשת מַחֽברים יבשים, עבודה עם כוון העץ והקשבה לו. לכל פריט נגרות יש העץ המתאים לו. עליו להיות צפוף ויבש וצריך להניח לו בין שלב עבודה אחד למשנהו.
התוצאה היא שהעבודה לוקחת יותר זמן מהמקובל, אבל האיכות שלה מבטיחה שהיא פה על מנת להישאר.
מחברים יבשים. ללא מסמרים ודבקים
כשיגיע להתקין את הנגרות, הוא יחלוץ נעליים ימעט לדבר ויעבוד בשקט ובטקסיות מעוררת הערכה.
Mo tai Nai" , היא אמירה יפנית", מסביר מו, "שמשמעותה – בל תשחית, אל תבזבז. אם אתה לא ממצה את כל החומר לייעוד שלו עד תומו, זה בזבוז משאבי הטבע.
החברה המערבית היא חברת שפע, שבבסיסה הבזבוז. היצור לחברה צרכנית – הוא של מוצרים שעשויים מחומרים נחותים, בעלי אורך חיים קצר. הוא המניע את גלגלי המשק והכלכלה. לצרוך, משמעותו להיות מאושר. אם לא ישתנה הניצול הציני של המשאבים הטכנולוגיה והידע הקיים, לא תהיה תקומה לטבע. המחשבה היפנית קרובה לטבע: האדם, לפי התפיסה הזו, הוא חלק מהטבע ולא עליון. העליונות נותנת לגיטימציה להרס".
אני מרבה לשלב את יצירותיו של מו בעבודתי, החל מנגרות בניין, דלתות ומחיצות:
משטחי אמבטיה ורהיטים
ראו כמה יופי יכול להיות בחלון נייר, שמייתר את הצורך בוילון:
