ה"תאים" של האמנית לואיז בורז'ואה, אינם אלא חדרי הנפש והיא חושפת אותם לצופה.
החודש ביקרתי באחת התערוכות המדוברות של האמנית הצרפתייה-אמריקאית, לואיז בורז'ואה אוצרים ג'רי גורובוי וסוזן לנדאו במוזיאון תל אביב, בהדרכתה של האוצרת ומנהלת המוזיאון.
זוהי תערוכה מונומנטלית של כ-50 עבודות בגדלים שונים, מתוך עולמה הפנימי המאוד מורכב של האמנית, שחיה עד גיל 98 ומתה לפני שבע שנים. מרשים ביותר הוא המאמץ האוצרותי להביא למוזיאון עבודות מתוך אוספים רבים בעולם, שהצגתם ביחד, מאירה בעיקר את הביוגרפיה של הנערה המפוחדת שחיה בביתו של אב קשה ובוגדני, אחות נכה ואם חולה.
משלל העבודות הקשות והחושפניות העוסקות ביחסים בתוך המשפחה, סקרנה אותי אחת העבודות המונומנטליות -מעבר מסוכן Paassage Dangereux משנת 1997. העבודה הגדולה והמשמעותית ביותר בסדרת התאים, הכוללת חללים מגודרים ככלובים ובתוכם אובייקטים סמליים מחיי המשפחה.
מדובר במערכת ענקית הכוללת חללים מגודרים ככלובים הבנויים כבזיליקה- הלא הוא מבנה הכנסייה המסורתי. בתוך התאים, שגם בעבודות האחרות שמסביב מאכלסים חוויות חיים ומצבים נפשיים, אובייקטים סמליים מחיי המשפחה. חפצים הטעונים במשמעות רגשית המסמלים את האב, האם והאמנית עצמה. אווירת האימה, חוסר האונים, קנאה, נטישה והאלימות במשפחה בולטת משלל האביזרים שמוצבים בתוך הכלובים. חפצי הבית נושאים אותם זיכרונות, כמו הכיסאות התלויים. האב, אשר היה בעל בית מלאכה לתיקון שטיחי גובלן, ערם אותם בבית עד שיעברו תיקון והם הזיכרון הויזואלי שלו, כמו גם החפתים שבתא האחר. את האם המגוננת מסמלים העכבישים, את האחות הנכה- פרוטזה ואילו את האמנית עצמה – בקבוקי הבושם.
הבית, הפיזי והביוגרפי, שאמור להיות המקום המגן והמגונן, הוא גם זה שמשאיר צלקות בנפש. העבודה שנוצרה במשך שנים רבות הייתה חלק מתהליך פסיכואנליטי, שעברה האמנית ובאמצעותה הצליחה לשרוד את היומיום.
הבית, האמור להיות מגונן הוא כאן הכלוב, שקירותיו אינם קירות וניתן להציץ דרכם אל החלקים האינטימיים של היחסים במשפחה-בית הסוהר של הנפש.
אהבתם? רוצים לשמוע עוד? בואו נדבר>> http://daf.wabi-sabi.co.il/
