לא פעם מזהירים אותנו על הסכנות הטמונות בעבודה מול בני משפחה כלקוחות. אבל הפעם דווקא לא חששתי. כשפנתה אלי קרובת המשפחה שלי, החיבה העמוקה בנינו דווקא עזרה לה לתת בי אמון ולסמוך עלי – שזה אחד השלבים העיקריים במערכת היחסים שלי עם לקוחות, על אף שבשנים האחרונות הקשר בנינו לא היה חי כל כך.
אציין כבר בהתחלה שבדירה שהיא עזבה בתל אביב חיו איתה בשלווה כ-12 חתולי רחוב. בית שכזה דורש התחשבות מראש בכל הנוכחים בבית. הרי 'דיירים' שכאלה בבית באים עם שקים גדולים של מזון, ארגזי חול לחתולים, שאריות פרווה ועוד…
הטעם שלנו שונה, בלשון המעטה, ובכל זאת, כאמור, היא בטחה בי. מצאנו דירה משנות השבעים שדרשה שיפוץ מקיף ואיחוד חללים.
שלושת חדרי השירותים, למשל, אוחדו לחדר אמבטיה אחד גדול ומפנק, בחיפוי קרמיקה שחור לבן. גם לדיירים ההולכים על ארבע מצאנו כמה פתרונות חשובים. סורגים שקופים למניעת נפילות שלא מפריעים לקו העיצובי בבית, ארגזי חול חכמים שמתנקים בעזרת מים המתנקזים ישר לביוב, דלתות מעבר לחתולים ועוד.
ריצוף הטראצו שהיה בדירה נשאר ועבר ליטוש. תאורה נסתרת, האירה את הקירות עליהם נתלו עבודות אמנות שלה עצמה, ומנורות מחנות התאורה אקסלוסיב השלימו את התאורה. לסיום בחרנו מטבח של רגבה בחיפוי פורניר ירוק ומשטח 'קוריאן' ירקרק להשלמת המראה. הצבעים השתלבו נפלא עם הריהוט המרוקאי שהיא כל כך אוהבת. על אף הפערים בטעם האישי תוכלו לראות בסרטון את התגובה שלה(לינק) בסיום העבודה.
אז כן, אני לא מתעקשת על עיצוב באסתטיקה יפנית, אבל נשארת נאמנה לעקרונות העיצוב הנכונים והאותנטיים.