בדבר העורכת למגזין האדריכלות והעיצוב 'בניין ודיור' האחרון (מס' 173), כותבת חדוה אלמוז כיצד היא נוהגת כעורכת, כאשר היא בוחרת עבודות של יוצרים ממותגים, כמו עודד חלף, לצד יוצרים, ששמם מוכר פחות: "בגיליון הנוכחי ריכזנו לעיני הקוראים מקבץ גדול של בתים ודירות שבכל אחד ואחד מהם מצאנו את הגורמים, שהפכו אותם ראויים להיחשף לעיני עשרות אלפי הקוראים שלנו."
בחירת המערכת בפרויקט שעיצבתי, להיכלל במגזין המקצועי הידוע ביותר, היא תעודת בגרות נאה בעיני למהלך האישי והמקצועי, שהלכתי בו בשנים האחרונות ואני גאה ומאושרת בכך.
כותרת הכתבה Wabi-Sabi כמו גם הכתבה עצמה מתחקות אחר מקור הסגנון בו אני מעצבת, היכן הוא בא לידי ביטוי בהשראות בבית והיכן ננקטו אינטרפרטציות מודרניות, שמעמידות את הסגנון היפני המסורתי באור חדש.
"להדגשת מקור הקו העיצובי הכללי של הבית, שללא ספק מורגשת בו מגמת הוואבי סאבי, שולבו בו כמה אלמנטים יפניים מסורתיים ומודרניים, לדוגמה: קיר בטון חשוף החודר פנימה בהשראתו של האדריכל היפני תטו אנדו, חדרי רחצה שעוצבו ברוח הסנטו שהוא בית מרחץ יפני, המזרון שמונח על הרצפה כאינטרפרטציה לפוטון ודלת הכניסה לבית בעץ טיק עם סמל עגול המסמל ברכה בתרבויות המזרח."
המטבח, מודרני ונבנה בנירוסטה תעשייתית. למשטח העבודה נבחר תלכיד אבנים אדום, הצבעוניות העזה היחידה בבית המונוכרומטי.
"סיכון גדול לקחה על עצמה המעצבת בעיצוב המטבח, שבניגוד גמור ליתר חלקי הבית עוצב בסגנון מודרני ונבנה מנירוסטה תעשייתית, אולם התוצאה הוכיחה כי הסיכון השתלם.
למרבה ההפתעה, מראהו האחר של המטבח מדגיש את תחושת הרוגע השוררת בבית לה אחראיים הרהיטים, שנראים כמשומשים אחרי שקיבלו את צורת גופם של המשתמשים בהם, ומנגד יצירות האמנות שמשתלבות בחלל."
צילום: איתי אבירן
הבניין בצורת ח' המפנה פתוח מערבה. פטיו נכלא בין אגפי הבניין. רוב חדשי השנה החצר הפנימית פתוחה ומסייעת במיזוג הבניין. חלונות הבית פונים לגן ללא תריסים או וילונות והמעברים בין חוץ ופנים נוכחים כל הזמן ברוח הבית היפני. ההפרדה הויזואלית היא בקו הגינה לרחוב באמצעות גדר בטון ומעליה גדר ממסגרות ברזל מגלוון עם מילואות של קני במבוק דחוסים. השילוב בין כל האלמנטים טבעי וזורם.
צילום: איתי אבירן
קרדיטים: אמנות גלריה גבעון, כלי קרמיקה מאיר מוהבן.
תודות: ראובן מירן סטיילינג יעל בן צבי.
