הבקשה של ה. שהבית שלה בדרך לחדר האוכל יישא תכונות של בית תה, הביאו אותי לחקור בסוגיית האדריכלות של בית התה היפני.
מאמר ממצה של אדריכל אריה קוץ ב "מסע אחר" מספק רקע מצוין להבנת המסורת הזנית הכרוכה בדרך התה ובאדריכלות של בתי התה. הנה חלקים ממנו כלשונם:
"התווית "טקס" היא תרגום מגושם מדי למה שנקרא ביפן סאדו – דרך התה – ביטוי הנושא כוונה כנה ועמוקה להורות על דרך חיים. מי שהתוו את הדרך היו מספר אנשי רוח גדולים במאות ה-15 וה-16 שהפכו את התה לדרך חייהם. הם פיתחו והכתיבו את המסגרת ואת הכללים לאותו מפגש חברתי, שבמהלכו מכין מארח ספל תה לקומץ אורחיו, כציר מרכזי של אירוע בעל חשיבות תרבותית עמוקה ביותר.
התמונות הן מבית תה משוחזר (chashitsu) בקיוטו. עוצב על ידי אמן התה המוקדם של אדו קובורי אנשו (Kobori Enshu), חלל הפנים הקטן שלו עם 13 חלונות ייחודיים בנפרד וזיכה אותו בתואר בית התה עם הכי הרבה חלונות ביפן. מקור לקריאת המאמר על בית התה 13 החלונות
"ההיכרות עם בית התה חשובה משני היבטים: ראשית, בית התה מציג במיקרו-קוסמוס התגבשות של רעיונות מרכזיים בחשיבה ובאמנות היפנית. שנית, מורי התה היו הראשונים שהצליחו לתרגם לשפה אדריכלית רעיונות אלו, ובכך פתחו עידן חדש באדריכלות היפנית. בית התה השפיע על האדריכלות היפנית לאורך כל תקופת אדו (מאות 19-16), ומהווה עדיין מקור השראה חשוב ליוצרים מרכזיים באדריכלות היפנית המודרנית.
דומני שיש להתעכב בעיקר על עיצוב בית התה
"ביקתת הנזיר
אחד התפקידים של טקס התה הוא בריחה מהמציאות אל עולם נפשי, רוחני ותרבותי אחר, נעלה יותר. דוגמה אחרת של מקום כזה, שבו שואף האדם להגיע למצב רוחני מיוחד, היא ביקתת נזיר הזן המתבודד ביער. ואכן, ביקתת הנזיר היתה נקודת מוצא ומקור השראה לעיצובו האדריכלי של בית התה.
בצירוף "עיצוב ביקתת הנזיר" טמונה סתירה פנימית. ביקתת הנזיר נועדה לתת מסתור מפגעי הטבע ותשובה לצרכיו הקיומיים הבסיסיים ביותר של המתגורר בה. עיצוב אינו כלול במסגרת הגדרה זו, וקישוט הוא כבר בגדר מותרות. סתירה דומה אפשר למצוא במושג רחב יותר "אמנות הזן".
עיצוב חלל כדי שייראה נטול עיצוב היא משימה קשה מאד. הגדלים מוכתבים כמעט לחלוטין, החומרים חייבים להיות מן הטבע, ועליהם להפגין את האיכויות ואת הערכים הטבעיים שלהם. יש להימנע מכל קישוט שהוא מעשה ידי אדם. מאמץ רב של מחשבה ועבודה מושקע כדי ליצור מקום בהשראת ביקתת היער העניה, ובו בזמן להעשיר אותה בעומק תרבותי וברעיונות עיצוביים יחודיים.
שש חזיתות
בחירת החמרים
המאמץ הראשון נעשה בבחירת החומרים. בוני בתי התה פורטים לפרטי פרטים דקויות קלות של גוונים ומרקמים המתגלים בחומרים שיש לטבע להציע.
המעצב מתאמץ למצוא בטבע חומרים יוצאי דופן. למשל, מחפשים גזעי עצים שעוותו בצורה מיוחדת ומעניינת – על-ידי כוחות הטבע ולא בידי אדם.
מקור ששימש רבות את מורי התה הם בתי כפר ישנים שהשנים הרבות "עיצבו" בהם את צורת העץ. דוגמא נפוצה היא השימוש בקני במבוק, שנלקחו מהמדפים שמעל האח המסורתית. החום והעשן העניקו להם במהלך עשרות שנים גוון חום כהה ומיוחד.
למרות אותו חיפוש מאומץ אחר המיוחד ויוצא הדופן, בביצוע הסופי מופעל הרבה מאד ריסון עצמי. המאמץ העיקרי נשאר לעצב חלל שקט והרמוני.
המבנה עשוי קורות ועמודי עץ. לעיתים נותר העץ בקליפתו, ויש שחלקה מקולף. במקרים אחרים ההקצעה גסה ומשאירה פינות עגולות של גזע העץ הטבעי.
הקירות עשויים אדמה, טיט ותבן, מטויחים על גבי שתי וערב של במבוק מתוח בין עמודי העץ. בדרך כלל נותר הקיר ללא כל ציפוי, לכן מקפידים לבחור את הטיט בגוון הרצוי, לפעמים ממקורות מרוחקים מאד. קירות הטיט מותירים את העמודים והקורות חשופים יותר מטפח, לפחות כלפי החלל הפנימי.
הגג עשוי "קש" או קליפות עץ על גבי תשתית של קני במבוק. לעיתים הגג חשוף גם לחלל הפנימי, והמתבונן מן החדר רואה את מוטות הבמבוק התומכים בו. החבלים הקשורים על המוטות בקפידה רבה הופכים גם הם חלק מהעיצוב. כשחלל הגג נסגר בתקרה תותבת היא עשויה לוחות עץ. שימוש נפוץ נעשה בלוחות עץ הנוצרים במכת גרזן אחת ולא מנוסרים ומוחלקים.
רצפת הטטאמי
רצפת העץ מורמת כחצי מטר מעל האדמה ומצופה במזרוני טטאמי. הטטאמי הוא מעין מזרון קשה עשוי קש דחוס בעובי של כ-5 סנטימטר, באורך כ-180 סנטימטר וברוחב כ-90 סנטימטר, מצופה במחצלת קש עדינה המחוזקת בשני סרטי בד רחבים בשוליים הארוכים. מחצלת הקש העדינה שמצפה את הטטאמי מוחלפת פעם בשנה, בתחילת האביב, במחצלת עשויה קש שטרם התייבש, והוא עדיין ירקרק ומדיף ניחוח חציר טרי. זו דוגמא נוספת להקפדה על חומרים מן הטבע ולשמירה על איכויותיהם הטבעיות.
שש חזיתות
לחדר שש חזיתות שהן מושא העיצוב – ארבעה קירות, רצפה ותקרה. החומרים הם אותם חומרים טבעיים שהוזכרו, אך תכנון החזיתות הוא גיאומטרי ומופשט.
תכנון בית התה מתחיל בקביעת גודל החדר – ששה, ארבעה וחצי או שני טטאמי. (מידות טטאמי הן 1.80 מ' אורך ו-90 ס"מ רוחב. לחלוקת הרצפה על ידי הטטאמי יש גם תפקיד בחלוקת החדר לאזורים. טטאמי אחד מוקדש למארח ולכלים להכנת התה. המזרון השני מוקדש לשני אורחים. בחדרים מעט גדולים יותר ישמש טטאמי אחד את אורח הכבוד.
משימה ממושכת יותר היא עיצוב הקירות, שבה קובעים את החלוקה הגיאומטרית על ידי עמודים וקורות, וכן את גדלי הפתחים, החלונות והדלתות, ומיקומם כחלק מהקומפוזיציה. החלונות בדרך כלל מעטים וקטנים, כדי לא להציף את החדר באור ולשמור על אווירה אינטימית וחמימה. חלון עשוי מסגרת עץ סוגר את הפתח בקיר. המסגרת מחולקת לתת-חלוקות מלבניות קטנות יותר שעליהן מודבק "נייר יפני" לבן. החלונות נגררים על מסילות עץ שבולטות מפני הקיר, ומוסיפות קווים אופקיים ארוכים לעיצוב הקירות.
דוגמא מאלפת לביקתת החימר כמקור השראה היא "חלון הסורג". קירות החימר נעשו כאמור על ידי טיוח תשתית של שריג במבוק מתוח בין עמודים וקורות. במקום שבו רצו ליצור חלון פשוט לא טייחו קטע קטן של קיר, כך שתשתית שריג הבמבוק נותרה חשופה ויצרה באופן מיידי וללא כל מאמץ מיוחד חלון המסורג בבמבוק. מעצבי בתי תה שאלו רעיון פשוט זה הן בזכות יופיו המיוחד והן מפני שהוא מאזכר את הביקתה. מעצבי בית התה לא יכלו לסמוך על האקראיות של שריג הבמבוק הגס, ובמקום שתיכננו מראש חלון, דאגו לשתול בתשתית הקיר קני במבוק שנבחרו על ידם בקפדנות, בזווית, במרווחים ובקצב שנראה להם.
חלון
חלוקת התקרה, בדומה לטטאמי, משמשת להגדרת אזורים שונים. בחדר קטן של שלושה טטאמי, על אף גודלו המזערי, אפשר למצוא שלושה קטעים של תקרה, שונים בגובהם ובאופן עיצובם. קרוב לפתח הכניסה המזערי ניתן למצוא קטע תקרה משופע עשוי בגימור גס יותר המסמל "אולם כניסה".
אולם הכניסה
בקטע שבו יושבים האורחים, התקרה בדרך כלל הגבוהה ביותר, רמת הגימור שלה הגבוהה ביותר ועיצובה קפדני. מעל המארח התקרה נמוכה יותר, ועיצובה הפשוט מעיד על צניעות המארח הממעיט בערך עצמו.
מושב המארח ועמוד העץ
עמוד העץ
כיוון שהאורחים יושבים על הטטאמי, אין בחדר רהיטים, ועיצובו מתמצה בשש החזיתות, שהן תפאורת הרקע לאירוע, לאנשים, ולכלי התה שמכניס המארח לחדר. נדיר מאד למצוא חריגה מן החלל המלבני הפשוט של החדר, מלבד שני אלמנטים מיוחדים המופיעים תדירות: עמוד חופשי וגומחה.
האלמנט האדריכלי החריג ביותר בחלל חדר התה הוא עמוד עץ חופשי בין הרצפה לתקרה, בקו המפריד בין המארח לאורחים. העמוד מוצב ליד אחת מפינות החדר, מנותק במרחק של רוחב הטטאמי (כ-90 סנטימטר) מקיר אחד ומעט פחות מהקיר הניצב לו. … יותר משהעמוד מפריד ביניהם הוא משמש מחווה עיצובית המקשרת בין האזורים.
כאשר החלונות פתוחים נכנס אור ונוספים אלמנטים מן הגן שבחוץ
טוקונומה
חריגה שכיחה מאד בחלל המלבני הפשוט של חדר התה היא הטוקונומה – גומחה בקיר החדר המשמשת מסגרת לסידור הפרחים שמכין המארח למאורע, ולמגילה התלויה שבחר להציג. החדר נעדר כאמור כל קישוט, או ציורי קיר. כל החלל מקרין את הגוונים האמיתיים של חומריו הטבעיים. החריג היחיד, הזוכה להדגשה יתרה ותופס מקום מרכזי בחוויה, הוא תוכנה של הטוקונומה. המארח מקפיד מאד בבחירת התמונה (מגילה) בטוקונומה לקראת כל אירוע בחדר התה. לפעמים תוחלף התמונה יותר מפעם אחת במהלך ארוח ממושך של אותה קבוצת אנשים. התמונה עשויה להיות מחווה אישית לאורח הראשי מתוך הכרות אישית ביניהם, או התייחסות לעונת השנה או למזג האוויר באמצעות ציור או שיר כתוב בקליגרפיה. לחלופין זו קליגרפיה של פתגם או אימרה היכולים לכוון את השיחה בהמשך הערב.
סידור הפרחים של המארח מוצג למרגלות התמונה, על לוח עץ מיוחד ברצפת הגומחה, לרוב מוגבה מעט מהטטאמי. סידור הפרחים הוא השתקפות של הטבע ועונת השנה אל תוך החלל, והאיזכור החזותי הישיר היחיד שלהם, כיוון שחלונות הנייר נותרים מוגפים
לקריאת המאמר המלא של אריה קוץ במסע אחר https://did.li/hJBTY))
