בכל פעם אני מגלה מחדש איך כל אחד מהמקצועות שלמדתי בעבר, תורם לי להבנה במה שאני עושה היום.
ביום חמישי האחרון, עם כמה מאות אדריכלים ומעצבים, בלווי מוזיקה קצבית ואוכל איטלקי משובח, השקנו את הגעתה של הסדרה האיטלקית, שעוצבה על ידי 6 אמנים שונים, אשר בחרו השראות ממאגרי הארכיאולוגיה והאנתרופולוגיה, שכה מאפיינים את איטליה.
כמי שהגיעה לעיצוב מדיסציפלינות שונות, ביניהן לימודי ארכיאולוגיה, אמנות, תרבות ועיסוק במוזיאונים ובאנתרופולוגיה, אני מתעניינת בדברים מהפן התרבותי. איך ניתן לשלב בין חיי היומיום לאמנות?
מעניין אותי איך אנשים חווים את ההווה והעבר שלהם ומאין הם שואבים את מקורות השראתם.
סדרת החיפויים המאוד מוקפדת הזו עושה מאמץ ניכר לשלב בין הדברים ולהכניס את כל הרבדים הללו לעיצוב הפנים.
לחברה האיטלקית קוראים CeDit שזה קיצור של Ceramiche d’Italia ומבטאים צֶ'דיט. שישה האמנים, שמשתפים פעולה עם המיזם, הם מהבולטים באיטליה. לכל אחד נקודת מבט משלו ומקורות השראה שונים.
סדרת ארכיאולוגיה ARCHEOLOGIE שהכי דיברה לליבי, עקב עיסוקי בארכיאולוגיה בעבר, עוצבה על ידי פרנקו גוורזוני (Franco Guerzoni) אמן ותיק, שעיסוקו האמנותי מאז שנות ה-70 הוא חקר הארכיאולוגיה. גוורזוני מתמקד באידאל של ״עתיקוּּת״ כאובדן והיעדרות והוא ״בוחן את הקשר עם המרחב, הארכיטקטורה והזמן, תוך שימוש בפיגמנט ככלי לגילוי והבעה של זיכרון״.
התזה האמנותית מאוד מעניינת, כאשר הוא מציע ארכיאולוגיה הפוכה, בה כתמי הצבע המזכירים את העבר, יהפכו בעצמם עם הזמן לזיכרון.
"קיר הוא כמו ספר שנפתח, מסע אל הפנים החוש, את החוויות, הזיכרונות, השלטים והסמלים אשר נקלטו במשך מאות שנים".
מבחינתי, זהו הקשר שאני מחפשת בין המקצועות והעיסוקים השונים, שמשכו אותי במהלך החיים ואשר אותם אני מבקשת להביא ללקוחותיי.
עיצוב הפנים הוא אמנות שימושית, אבל הממשקים שלה עם האמנות הטהורה הולכים ומטשטשים. גם בעבר אמנים לא נמנעו מלערב בין אמנות לעיצוב, בין הנשגב לשימושי. פיקסו יצר גם כלי שולחן, מטיס יצר שטיחי קיר וקרמיקה.
כאן נקראו האמנים ליצור על גבי המשטחים הקרמיים, אשר הלכו וגדלו. האריחים ענקיים: 1.2 * 2.4 מ'. למרות היותם דקיקים, הם יכולים לשמש הן לחיפוי והן לריצוף, הן לפנים והן לחוץ.
חמש סדרות נוספות שואבות ממקורות השראה שונים, לרוב כאלה המשקפים את התרבות האיטלקית, תוך שהן מספרות סיפור תרבותי נרחב על האדם.
זוג מעצבי המוצר הצעירים והמצליחים, ג'ןרג'יה זאלנטו ודניאל בורטוטו (Giorgia Zanellato & Daniele Bortotto), יצרו סדרה של אריחים שנקראת – STORY סיפור. ההשראות הן מצבי צבירה שונים, המדגישים את הזמן שחלף. המעצבים בחרו 5 סביבות מהנוף האדריכלי של איטליה: בתים מפוארים, וילות, ארמונות, בתי חוה ומפעלים ישנים ונכנסו בדמיונם לסיפורים שהתרחשו בחללים הללו. מי שהה בהם? מה התרחש שם? כתם חלודה, פרסקו דהוי. המעבר מחומר לחומר מרשים. האפשרות לבטא טיח או מתכת באמצעות משטח קרמי.
הסיפור של החומר הוא הסיפור האנושי. הזמן משתקף בחומר בדיוק כפי שעושה הארכיאולוגיה.
חוקר האדריכלות מקו קסמונטי (Marco Casamonty) עוסק בסדרה METAMORFOSI בשינוים שעוברים על החומר בחלוף הזמן. חמצון, קורוזיה, פטינה עקבות הזמן הלא מתוכננים, כתמים ושריטות. וזה הרי המהות הגלומה גם בסגנון הwabi-sabi- שלאורו אני עובדת. TESORI- של מטאו נונציאני ((Matteo Nunziat מבדים דמשקאים בעלי טקסטורות ומוטיבים אוריינטליים.
הסדרה אורידיצ׳ה עוסקת בסמלים ומזכירה יותר מכל ציור על קנוס ואילו מטריקס MATRICE והיא יותר עתידנית וגיאומטרית.
בעיצוב חללים אנו עדים שוב ושוב, שמה שנדרש בעיצוב הפנים הוא סיפור, התרחשות מן העבר בדרך כלל, אשר קושרת בין האדם למקום בו הוא חי. כך הבנתי, איך כל מה שעשיתי במהלך החיים תורם למה שאני עושה היום.
