בדבר העורכת למגזין האדריכלות והעיצוב 'בניין ודיור' האחרון (מס' 173), כותבת חדוה אלמוז כיצד היא נוהגת כעורכת, כאשר היא בוחרת עבודות של יוצרים ממותגים, כמו עודד חלף, לצד יוצרים, ששמם מוכר פחות: "בגיליון הנוכחי ריכזנו לעיני הקוראים מקבץ גדול של בתים ודירות שבכל אחד ואחד מהם מצאנו את הגורמים, שהפכו אותם ראויים להיחשף לעיני עשרות אלפי הקוראים שלנו."
בחירת המערכת בפרויקט שעיצבתי, להיכלל במגזין המקצועי הידוע ביותר, היא תעודת בגרות נאה בעיני למהלך האישי והמקצועי, שהלכתי בו בשנים האחרונות ואני גאה ומאושרת בכך.
כותרת הכתבה Wabi-Sabi כמו גם הכתבה עצמה מתחקות אחר מקור הסגנון בו אני מעצבת, היכן הוא בא לידי ביטוי בהשראות בבית והיכן ננקטו אינטרפרטציות מודרניות, שמעמידות את הסגנון היפני המסורתי באור חדש.
הבניין בצורת ח' המפנה פתוח מערבה. פטיו נכלא בין אגפי הבניין. רוב חדשי השנה החצר הפנימית פתוחה ומסייעת במיזוג הבניין. חלונות הבית פונים לגן ללא תריסים או וילונות והמעברים בין חוץ ופנים נוכחים כל הזמן ברוח הבית היפני. ההפרדה הויזואלית היא בקו הגינה לרחוב באמצעות גדר בטון ומעליה גדר ממסגרות ברזל מגלוון עם מילואות של קני במבוק דחוסים. השילוב בין כל האלמנטים טבעי וזורם.
קרדיטים: אמנות גלריה גבעון, כלי קרמיקה מאיר מוהבן.
תודות: ראובן מירן סטיילינג יעל בן צבי.
