הצבעוניות שבחרנו היתה בצבעים של סתיו, שידברו עם הירוק שמשתולל בחוץ רוב ימות השנה ועם הפריחות שמציצות פנימה
כשראיתי לראשונה את הבית בבנימינה, בית ותיק העומד לפני שיפוץ, לאחר שנרכש מבעליו שבנו אותו בשנות התשעים, התרגשתי. לא מזמן עזבתי את בנימינה ועברתי לתל אביב, אבל הבית הטובל בירק סבוך, החזיר לי את הגעגועים למושבה הוותיקה.
מבחינה אדריכלית אין משהו מיוחד בבית הרעפים בן שתי הקומות, שמכוסה בטון מותז ובו חלונות דמויי קשתות בסגנון התקופה בה נבנה, תקרה לא גבוהה, רצפת טרצו ואלומיניום סטנדרטי בפתחי החלונות. אבל המיקום בסביבה הטבעית דרש התייחסות חוץ-פנים קלאסית.
ההחלטה העיצובית שלי היתה לפתוח את הבית לגינת החורש הותיקה בחלונות יפים, בעלי מקצב ואחידות, שייתנו את התחושה של שהייה באקווריום של ירק. לפתוח את המטבח, פינת האוכל וחדר המגורים, לכדי חלל אחד ולפנק את הבית כולו בחומרים טבעיים ובתאורה שתחמיא לו. אין צורך בוילונות או בתריסים, כי הבית מוסתר מעיני המתבונן בירק. בחרתי בריהוט מינימלי שישדר גם הוא את הפשטות של הבית.
בפרוגרמה ניתנה תשומת לב רבה למטבח, שנבנה בצורת ח' בעץ אלון והוצב בו אי המשמש לארוחות היומיום. משטחי העבודה השחורים מפתיעים על רקע העץ הבהיר.
הקומה רוצפה באבן חלילה מקומית היוצאת גם אל הפרגולה בגינה. את החלל שמתחת למדרגות ניצלתי לבניית ארון אחסון ענק.
בקומת חדרי השינה נעשו שינויים מעטים: חדר האמבטיה הורחב כדי להיות גדול ומפנק, רצפת הקומה רוצפה בפרקט תלת שכבתי, הדלתות הוחלפו לדלתות עץ ופינת המשפחה רוהטה במרבץ צבעוני.
בני הבית היו מעורבים בתהליך העיצוב. הצבעוניות שבחרנו היתה בצבעים של סתיו, שידברו עם הירוק שמשתולל בחוץ רוב ימות השנה ועם הפריחות שמציצות פנימה. זה כל מה שנדרש כדי להכניס את השקט והרוגע הביתה ולשקף את רוח המקום והמושבה.
