מה פה ישראלי? פרסומים לקראת Salone del Mobile בבירת העיצוב העולמית – מילנו

החודש יפתח אחד מאירועי העיצוב הגדולים של השנה Salone del Mobile במילאנו. עם צאת הפרסומים המוקדמים פתחתי שוב את השאלה:כיצד משתלב העיצוב הישראלי בסצנה העולמית ועד כמה הוא מקבל סיוע מן הממסד שאמור לסייע לו. בשונה משנים קודמות הופיע פרסום כי המעצב דן מוקטל הוזמן לאצור ביתן ישראלי במסגרת הביתן האסיתי של ה Forisalone במילאנו. הבחירות של מוקטל באמנים לוא דוקא ממרכז הסצנה, אבל אין צורך למחוק את מה שהיה לפניו. הוא לא היה מודע לכך שאיננו הראשון שמנסה להביא את העיצוב הישראלי למילנו.

החודש יפתח אחד מאירועי העיצוב הגדולים של השנה Salone del Mobile במילאנו, שאוהבת להציג את עצמה כבירת העיצוב העולמית. השנה מציינים באיטליה וברחבי העולם 500 שנה למותו של האמן והממציא לאונרדו דה וינצ׳י וכמחווה הושם דגש מיוחד ביריד לכושר המצאה ולחדשנות. נשיא התערוכה קלאודיו לוטי הגדיר את האירוע כהזדמנות למפגשים בינלאומיים בין יצירתיות לעסקים. “התערוכה צריכה לרגש אנשים ולעזור להם לחלום”

לקראת התערוכה ועם הפרסומים שמתחילים לצאת אודותיה, נזכרתי בהתרשמות שלי מן השנה שעברה עליה כתבתי בבלוג מחשבות על מדיניות תרבות, כיצד משתלב העיצוב הישראלי בסצנה העולמית. ניכר היה, שלעומת מדינות אחרות, שמסייעות לחשוף את העשייה העיצובית שלהן, הרי שמעצבים ישראלים משתתפים  באירוע חשוב זה באופן אקראי; אם משום שהוזמנו לתחרות, או שהתגלו על ידי אוצר זר או שכבר פלסו את דרכם והם מעצבים לחברות גדולות, המציגות באופן מסחרי.

תחושת האקראיות קיבלה משנה תוקף, כשקראתי במגזין פורטפוליו את הכתבה על “הביתן הישראלי למילאנו 2019”. בראשית דצמבר 2018 פרסם המגזין :

פורטפוליו News:  המעצב דן מוקטל יאצור ביתן ישראלי בשבוע העיצוב של מילאנו, שיתקיים באפריל 2019, במסגרת  ביתן של עיצוב אסייאתי, שיציג עיצוב מסין, יפן, תאילנד, קמבודיה, הודו, קוריאה, סינגפור, טורקיה ועוד. מועד אחרון להגשת מועמדות: 31.12.18

עוד נכתב: עלויות ההשתתפות הבסיסיות הן 2,500 יורו לשטח של 10 מ״ר או 8,500 יורו לביתן של 50 מ״ר. 

https://www.prtfl.co.il/archives/108456

על הדימוי החזותי שמיתג את המיזם אחראי מי שהוזמן על ידי המארגנים לאצור את הביתן דני מוקטל. מוקטל, אותר על ידי אנה מריה סלנרי מ-Fuorisalone, הסוכנות שמארגנת את האירועים החיצוניים ליריד המסחרי. אחד מהם הוא  ASIA DESIGN MILANO  , המתמחה באמנות ועיצוב של מדינות אסיתיות. במסגרת זו מציגם מעצבים מסין, יפן, קוריאה הודו ועוד. על הבחירה בו מספר מוקטל למגזין: “ שהפנייה אליו נעשתה באמצעות האי־מייל, לאחר שהמארגנים חיפשו בגוגל את שרשרת המילים ישראל, המזרח התיכון, עיצוב, תל אביב, פאטרן, והוא היה המעצב היחיד בתוצאות החיפוש. ״אף מעצב ישראלי לא כותב מידל־איסט באתר שלו״, הוא מסביר, ״וזה מה שאני מחפש לביתן: עיצוב ישראלי, מקומי. לא עיצוב שוודי. זה הכי חשוב: פה זה לא אירופה”.

מתוך אתר הביתן הישראלי, שבוע העיצוב מילאנו 2019

 

מוקטל והמארגנים בחרו ב 13 מעצבים בשטח של 550 מ״ר בשתי קומות באזור של זונה טורטונה. בראיון עם מוקטל ב”פורטפוליו” מובעת תמיהה מדוע נבחר דוקא הוא. אין ספק שהוא לא ממסד. הוא מספר שבשנקר, אותו סיים במגמת תקשורת חזותית בשנת 2013, קראו לו “התחנה המרכזית” ברמז על הסגנון הפרחי, הבועט הגיי שלו. הוא מערבב הכל עם רוח הקבלה, בה הוא עוסק בין היתר. כך הוא מסביר גם את הבחירה שלו במה זה עיצוב ישראלי ומדוע רוב האמנים שהוא מציג אינם מוכרים. הבחירות שלו מקדמות את הבלתי מוכר, מהשוליים, ומה לעשות, גם הדיבור זה כבר לא כל כך אוונגרדי- המאבק של השוליים לפלס דרך אל המרכז ובכך גם להביא קולות אחרים פנימה הוא בהחלט מפרה אבל לא מקורי למוקטל. הבחירות שלו בהחלט מעניינות ומעניין יהיה לראות, איך ההזדמנות הזו תקדם את המעצבים שיציגו. אבל, כמו שמעיד מוקטל, אלה לא אמנים שבידיהם לשלם את הסכומים הנדרשים. חדשים רבים הוא מחפש שיתופי פעולה, מי שקידם את זה הם לא המוסדות וגם לא גורמים כלכליים ישראליים, אלא מארגני ה-Forisalone. שרת התרבות, “לא יכולה לסייע בגלל הבחירות” כדבריו. אבל היא ואחרים שקדמו לה לא סייעו לזה גם קודם. וגם לא משרדים אחרים שזה יכול היה להיות בתחום אחריותם. הם נתנו לכוחות השוק לעשות את העבודה, כמו למשל אבן קיסר, שנותנת בכל שנה למעצב בינלאומי אחר לעצב את המיצג שלה.

גנית גולדשטיין, הביתן הישראלי במילאנו 2019. צילום: מיכאל צור

נועה מדר, הביתן הישראלי במילאנו 2019. צילום: אדריאן סבל

ליאב קוקו, הביתן הישראלי במילאנו 2019. צילום: דנה תמרי

 

במגזין Legit – https://bit.ly/2JEjpXg – התוודענו לעוד משתתף ישראלי הפועל בפריס שעשה זאת בכוחות עצמו. האדריכל רפאל נבות יציג במסגרת התערוכה המרכזית ב Salone del Mobile- קולקציית ריהוט שיצר עבור מותג הריהוט היוקרתי מצרפת Roche Bobois. בתצוגה, שאף אותה הוא עיצב על פני 250 מ”ר תוצג קולקציה של 14 משפחות רהיטים שבכל אחת כ-30 פריטים. הקולקציה משלבת בין הסדרות תוך שימוש בחומרים טבעיים, לא רק עץ אלא גם כותנה, צמר, אבן ומינרלים. שם הסדרה Nativ מזכיר את שם המעצב בסיכול אותיות, אבל גם בעל משמעות לדוברי עברית. זו דרך שמחשיבה היסטוריה, צורות טבעיות שלא השתנו מאז ימי קדם. זה מה שמשך את Nicolas Roche המעצב של רוש בובואה כאשר בחר בו.

מתוך הקולקציה של רפאל נבות לרוש בובואה >>>

https://www.roche-bobois.com/en-IL/le-mag/nativ_-design-raphael-navot

ברובע ונטורה מוצגת מזה מספר שניםVentura Futura , ההתפתחויות האחרונות הבולטות ביותר של העיצוב העכשווי- המעצבים הנודעים לצד כישרונות חדשים, מותגים מבוססים, אקדמיות עיצוב, גלריות ומוסדות לכדי תערוכה אחת.

שתי מעצבות ישראליות הוזמנו להציג בפורמט הזה: עמליה שם טוב ושחר לבנה.

עמליה שם טוב,  תציג ב Ventura Futura את הפרויקטRoots   -כלי בישול קדומים במטבח המודרני. מטרת הפרויקט היא להחזיר את העשייה האנושית, הפיזית במקום הכי אינטימי וראשוני של העיסוק באוכל, במטבח הביתי העכשווי בעזרת טכנולוגיות מתקדמות. דרך הפרוייקט של שם טוב אנחנו חוזרים להעריך ולחפש את מלאכת היד, את החומר הטבעי, הרך והחם.

“אנחנו חיים בתקופה שהכל הולך ונהיה בה מהיר, מיידי וקל להשגה. האתגר הגדול בפרויקט היה לעצב מוצרים, שחוגגים ומפארים תהליך ועשייה שלוקחת זמן, כמו גם מוצרים, שמגרים את הרצון הפיזי לעשות ולגעת ומייצרים חיבור חדש-ישן בסיטואציה הבסיסית והאינטימית של הכנת אוכל. החזרה לתהליך הראשוני ולעשייה פיזית דרך חומר פראי שעבר עיבוד ומניפולציות טכנולוגיות בכדי להתאים למשתמש המודרני, מאפשרת חיבור של המשתמש לחוויית העשייה הבסיסית והאינטימית של הכנת אוכל במטבח העכשווי”.(עמליה שם טוב) ROOTS from Amalia Shem Tov on Vimeo.

Roots של עמליה שם-טוב. צילום: נמרוד סאונדרס.

 

הנציגה השנייה שלנו למיזם בונטורה היא שחר ליבנה. פרויקט המחקר החומרי שלה כולל כלים מברונזה ואובייקטים שימושיים שונים, העשויים מסלע אותו היא מכנה ליטופלסט.  פרויקט חדשני העוסק בביודיזיין ובחומרים, שמקורם בפסולת פלסטית. זה חומר המדמה את התהליך שיקרה לפסולת וזיהום פלסטיק בתהליכים מסויימים. הארכיאולוגיה של העתיד.

“אני מאמינה שלכל חומר יש רכיבים שהם מעבר לפיזיים, כמו ההיסטוריה שלו, ההקשר התרבותי, הרגשי, הכלכלי ועוד” אומרת ליבנה “ממקום של ביקורת על עולם עיצוב החומר, הבנתי שיש חלל גדול בדרך שבה מעצבים ניגשים לחומר שכן בדרך כלל, החומר מגיע בשלב האחרון של תהליך העיצוב או שהמחקר סביבו נשאר על פני השטח ולא כולל בתוכו הסתכלות רחבה בסקאלות שונות”.

מעבדת הבשר, שחר ליבנה Alan Bloom

 

עשוי לעניין אותך

Call Now Button
צור קשר
close slider