החווה היא מקום משכנו של מפעל ממתקים, שראשיתו ב-1951, בידידות בין,Tanya יצרן ממתקים יפניים, הנקראים ווגשי ממתק יפהיפה, אך לאו דווקא ערב לחיך המערבי, לבין ידידו ויליאם ווריס – מסיונר גרמני ויצרן עוגות הנקראות באומקוכן (Baumkuchen – עוגות עץ). גם כאן ניתן להבחין שהרב-תרבותיות לא זרה ליפן.

ברוח החברתיות והקשר לטבע, החליט המפעל להעביר את פעילותו לאזור הכפרי מיקשימה (Mikashima) ליד אגם שיגה מצפון לקיוטו, לסביבה אקולוגית – כדי לעבוד עם החקלאים המקומיים. האדריכל פוג'ימורי תכנן את הכפר, כשבפתחו מבנה ההנהלה המזכיר בצורתו סילו חקלאי.

יתר המבנים בנויים מחומרים אורגניים וגגותיהם מהווים מצע לגידול צמחיה. כל העמודים והקורות נותרו בצורת גזע העץ הגולמי וכך גם החלונות, הדלתות והריהוט. הקירות בנויים טיט ומחופים באותו החומר, וצורות הבתים אורגניות. ברחבי הכפר השתמש פוג'ימורי בטכניקה מסורתית לשימור עץ האדר – על ידי העברתו בשרפה מבוקרת.

הלוחות שמתקבלים בסיום התהליך, מפוייחים ועמידים לפגעי הטבע.

במבנה המרכזי המכיל את חנות העוגות, נעשה שימוש מעניין בשיקוע הפחמים השחורים בטיח הלבן.

שאר החומרים במבנה, הם ברזל שחור וזכוכית, שמאחוריה ניתן לצפות בפס הייצור של העוגות. בקומה התחתונה – דלפקי המכירה ובקומה השנייה – בית הקפה עם שולחן מרכזי ענק ומעליו גוף תאורה מונומנטלי.

ביתר המבנים שוכנות עוד מסעדות, כיתות לימוד ומשרדים ובגב המבנה, שדה אקולוגי המספק את חומרי הגלם לכל אלה. בכל מקום ניתן לראות את בעלי המקצוע מפעילים ומתחזקים את המקום, רק כך ניתן לשמור על השלמות הזו בלתי פגיעה. בעיני, זאת דוגמה אמיתית שחודרת מיד ללב, לשימוש בכנות, במסורת, באיפוק ובצבעוניות היפנית, שכל כך מרגשת אותי – במבנה עדכני ומודרני.

אני מאמינה שעיצוב ששואב את ההשראה שלו מהאסתטיקה היפנית, יכול בהחלט להיראות חדשני ועכשווי.

The post הצצה ליפן: חוות הממתקים appeared first on Wabi Sabi.

בדרך למוזיאון טאקנקה Takanaka לכלי נגרות יפנים, ליד קובה Kobe אנחנו עוברים ליד מחסן עצים. העצים מאוחסנים בעמידה ולא בשכיבה, על מנת שיזכרו את כיוון הצמיחה שלהם. הכיוון הזה יילקח בחשבון, במקום בו ישתלבו בבניה.

המוזיאון השוכן במבנה שכולו עץ, כמובן, הוקם על ידי משפחת הנגרים שהוא נושא את שמה והוא המוזיאון היחיד ביפן, שיש בו אוסף של אלפי כלי עבודה ותיעוד של שיטות בניית בתים, רהיטים וחפצי עץ אחרים.

היפנים רואים את עצמם כאומה של מונוזוקורי ,monozukori, שמשמעותו בעלי מלאכה והם גאים מאוד באומנותם באשר היא.

The post הצצה ליפן: מוזיאון הנגרות טאקנקה appeared first on Wabi Sabi.

את ההאנגרים העצומים, בשטח כולל של 270,000 מ"ר, פוקדים קרוב לחצי מליון מבקרים. כ-2,000 חברות מ-165 מדינות מציגות ביריד ובמקביל לתצוגת הרהיטים מתקיימות גם תערוכות לתאורה euroluce , ולריהוט משרדי workplace3.0, המתרחשות אחת לשנתיים.

הביתן המעניין למעצבים מחת לגיל 35 – salonesatellite, אשר משמש להם כקן שיגור אל עולם העיצוב, הזכיר לי את צבע טרי, בכך שהיו כאן רעיונות מקוריים, לעיתים בוסריים ומאמץ גדול להתחיל לשחק במגרש המרכזי. אחת החוויות המיוחדות כאן היא גם הרבגוניות של ארצות המוצא והסיכוי הלא מבוטל לחשיפה ולהזנקה משמעותית לעבר קריירה בינלאומית.

בשבוע העיצוב מתרחשים מאות אירועים, תערוכות, הרצאות ומסיבות, בכל רחבי מילאנו. כל רובע בעיר מארח ואוצר סוגים שונים של פעילות, גם בהתאם לאפיו. כך מתארחים ברובע למברטה, רובע המוסכים ביומיום, הסטודיו של האמנים הצעירים וגם המתחם הענק שהקימה איקאה וקיימה בו מסיבות מידי ערב.

רובע בררה שיכן את החברות היותר ממוסדות. אבן קיסר, שמבקשת להיות מזוהה עם יוקרה, שכרה ארמון, שבעבר שכן בו גם נפוליאון. חברות וסטודיו אחרים נכנסו לחללים שביומיום משמשים לחנויות, בתי מלון, מסעדות ואף לבתים פרטיים.

מדהים כמה אפשר לחוות בחמישה ימים, גם אם זוכרים שמרגע היציאה מהמלון עד לחזרה אליו עוברות כ-18 שעות ואותו מספר של ק"מ הליכה.

כמובן שמה שמשך אותי במיוחד היא הנקודה היפנית:)

The post יפני באיטליה: שבוע העיצוב במילאנו appeared first on Wabi Sabi.

בין השאר קיימה בעבר פרוייקטים עם האדריכל היפני סו פוגימוטו ועם סטודיו ננדו. השנה הניב שיתוף הפעולה עם סטודיו swine ((Super Wide Interdisciplinary New Explorers, מיצב רב חושי, שמוקם בתוך מבנה קולנוע ישן משנות השלושים, כמובן עם נגיעה יפנית עדינה.

האמנים של הסטודיו הם האדריכלית היפנית אזוסה מורקמי והאמן הבריטי אלכסנדר גרובס, שניהם בשנות הארבעים לחייהם, יצרו את האינסטליישן שנקרא אביב חדש – ,new spring בכמה דיסציפלינות – בכוונה לקשר בין המסורתי לעולם הגלובלי.

במרכז המיצג צינורות המדמים צורה של עץ הדובדבן, הסאקורה היפני, אלא שבמקום שלכת של פרחים נובעות ממנו בועות בצבע חלבי, אשר מתגבשות ונושרות מטה. כאשר הן נוגעות בטקסטיל, הן מלטפות אותו וממשיכות על פניו. כשהן באות במגע עם כל דבר אחר: עור, עץ, מתכת – הן מתפוצצות ונעלמות.

המיצג הדרמטי מלווה בתאורה ובמוזיקה מקורית. העבודה היא פרי מחקר ארוך בחומרים וטכנולוגיות והיא זכתה בפרס Milano Salone Award, Best Installation for Engagement, Italy

The post רשמים ממילאנו: – COS אביב חדש appeared first on Wabi Sabi.

חלקו הראשון של המיצג התקיים במבנה מיוחד שמוקם באחת מחצרות האקדמיה ושם הוצגו במשך כעשרים דקות סרטים של צילומי טבע יפיפיים ב-360 מעלות, במספר מקרנים עם מוזיקה מרשימה. משם נלקח הקהל את אולם קמרון מוארך תת קרקעי.

ראשית היתה תאורה על אלמנט אחד ומשנדלק האור, בבת אחת, עם מוזיקה דרמטית, התגלה שולחן ארוך ועליו שורה של חפצים שהם אינטרפרטציה מודרנית לחפצים במסורת היפנית המקשרים בין עבר ועתיד. המיצג נוגע ב-5 החושים ונערך בשיתוף עם אמנים מקיוטו.

מישוש

באייטם הראשון הוצג כלי פורצלן עדין להרתחת מים לתה, על גבי משטח אינדוקציה שכולו עץ.

ראייה

בשני השתקפו מספר מנורות לד, שהאור שלהן נובע מתוך קריסטל, אל תוך מים שנקוו על משטח בזלת שחור ובכך ביקש האומן לבטא את השתקפות הירח

ריח

הכלי הבא היה בגודל אבן יד – אבנים ששמשו את האדם הקדמון לעבודה. הכלי עשוי מכסף עדין והוא משמש כמבער קטורת ריחנית.

טעם

לאחריו הוצג מיכל לקירור יין האורז, הסאקי, בתוך כלי מעץ שבו גולות פלדה.

 שמיעה

ולבסוף הוצגה טכנולוגיה של הפקת צליל באמצעות העברת היד על גבי משטח סיבי טקסטיל מתכתי.

כמה פשוט ככה נוגע ללב.

The post רשמים ממילאנו: פנסוניק – אלקטרוניקה פוגשת אומנות מסורתית appeared first on Wabi Sabi.

המנורה הפשוטה בעלת הסוכך הכיפתי, המזכיר בצורתו גם ספל תה יפני, הוצגה בתוך קופסה–מסגרת, שמעניקה לה את הפרופורציה ומדגישה את צורתה הנקייה. הקומפוזיציה של המנורה עם ספל התה בשחור ובלבן, הדגישה את הפשטות של הצורה. בהמשך נעשה משחק דומה עם מנורות גליל שחורות או לבנות, בקומפוזיציות שונות.

במקום אחר פגשתי גם בעבודה מאוד צבעונית של הסטודיו, מאה חולצות בצבעים ססגוניים נתלו כשבתוכן גופי תאורה, כדי להדגים את הסיב הקל והחזק שממנו הן עשויות – זה שמתיימר להיות העמיד בעולם.

מכל העבודות של הסטודיו, היתה תערוכה אחת מרשימה במיוחד – בחלל של אולם התצוגה של מעצבת האפנה ג'יל סונדרס, מבנה בעל ארבע קומות.

התורים לתערוכה התארכו במשך שעות והכניסה הותרה למספר אנשים מוקצב בכל פעם. שם התערוכה nendo : invisible outlilnes מעיד על תוכנה, מבחן מתמיד של הממשק שבין החפץ המעוצב לכל מה שאיננו הוא.

בדרך למעלה מוצב fragment table שולחן זכוכית שהתאורה שמעליו מצלילה על גבי הרצפה והקירות, עד כי לא ברור היכן השולחן והיכן צילו.

בקומה שמעל פוגשים את,oblectextile מודלים של טקסטילים מודפסים על גבי בובות. ההדפסים הם למעשה הטל של הצורה התלת מימדית המוצגת לפניהם, כך הדפס עיגולים הוא בעצם הטל הצל של חרוט וכך הלאה. דגמים שונים כאלה על סניקרס וחולצות נמכרו בכמה מאות יורו, בחנות פופאפ במקום.

בחדר הבא – 80 דפים של הרים, חדר לבן עם מסגרות מחוטי מתכת לבנים, מעין שערים שיוצרים במצטבר שרשרות הרים.

המשחק הזה בין משטח לנפח, חוזר אחר כך ברצף עבודות גאוניות בפשטותן: למשל בריהוט, כאשר חוט המתכת מסמן את הנפח שתופס סיבוב הדלת על צירה, ממש כפי שמשרטט האדריכל את תוואי סיבוב הדלת. כל אלה בודקים את גבולות החומר, כאשר הוא נוכח וגם כאשר הוא נעדר.

והעבודה המרשימה jellyfish vase (אגרטל מדוזה) – הכלים במידות שונות עשויים ממברנה המוצבת בתוך אקווריום עם מים. המים נותנים את הנפח לכלים ונותנים להם צורה יציבה, אשר לא היתה מתאפשרת לולא המים.

"אני חושב שאנחנו עושים משהו שהוא חלק מהתרבות היפנית", אמר אוקי סאטו בעבר, בראיון לXnet-. "שיר הייקו מכיל בסך הכל משפט אחד, אבל במשפט הזה הוא מסביר זרימה של זמן, אור וצל, היסטוריה, מעביר סיפור משמעותי – ובסופו של דבר הוא מכיל מלים ספורות. מאוד מינימלי. אני חושב שמה שמעצבים יפנים מנסים לעשות הוא להקפיא את הרגע, כמו כשאנחנו מקפיאים סנאפ-שוט באייפון ומראים את התוצאה לכולם".

The post רשמים ממילאנו: ננדו – גבולות בלתי נראים appeared first on Wabi Sabi.

זהו אינסטליישן ענק שהוצב ב-,Superstudio Più אולם מלא ב-17 כסאות הבנויים מפנלים של לד. הצבעים של התאורה משתנים ויוצרים אפקטים של Wow. המטרה היא להמחיש אוירה סוראליסטית של העולם המודרני.

עבודה נוספת היא קיר הבנוי מ-30 אלף נורות לד שנדלקות וכבות במטרה להמחיש את היום-יום

של האדם המודרני

"באמצעות מיצגי הענק האלה", אומר האמן היפני, "אני מאמין שאנשים יכולים לגלות מחדש את מערכת היחסים שלהם עם העולם הטבעי, בצורה חושית יותר"

The post מילנו: פרס העיצוב appeared first on Wabi Sabi.

סגנון הוואבי סאבי שמאפיין את העצובים שלי, מסייע לי לתכנן חללים שיהיו לא רק יפים, אסתטיים ומרגשים – אלא גם אותנטיים ומספרים את סיפורם של האנשים שחיים בהם. ערכי הפשטות של הוואבי סאבי מובילים אותי לעיצוב אמיתי ולא מתאמץ בחומרים טבעיים וקו נקי.

המונח וואבי סאבי, הוא חמקמק, מעורפל במתכוון, מיסטי, נוגע בשורשים תרבותיים רחוקים מאיתנו וקשה להגדרה גם לבני התרבות היפנית.

האדריכל לאונרד קורן, בספרו וואבי-סאבי לאמנים, למעצבים למשוררים ולפילוסופים (הוצאת אסיה 2003)

מסביר: "במהלך ההיסטוריה נעשה ניסיון מכוון להניא אנשים מלהבין את הוואבי סאבי באופן הגיוני"

"אלו שיודעים אינם אומרים – אלו שאומרים אינם יודעים – ראשוני היפנים שעסקו בוואבי-סאבי: אומני תה, כמרים ונזירים, התרגלו והיו חדורים בהשקפת הסגנון. על פי תורת הזן, ידע חיוני יכול לעבור מאדם לאדם רק באמצעות המחשבה ולא באמצעות המילה הכתובה או המדוברת".

"אחד הדברים החשובים שיש לדעת על הוואבי-סאבי כדי להבין את משמעו, הוא טיפוח המיתוס של אי-בהירות מכוונת מטעמים אסתטיים. העובדה שהוא בלתי ניתן לתיאור היא חלק מייחודו ומהקסם שלו. הסברת המושג במלואו עשויה לאמיתו של דבר לצמצם אותו"

  לעצב באסתטיקה יפנית ברוח הוואבי-סאבי, זאת בשבילי שליחות מרגשת. אני נהנית לממש את החזון הזה כאן, במציאות הישראלית החומרנית והמיוזעת, הרחוקה מאוד מהזן היפני במאה ה-17, שם נוצרה.

The post סודות הוואבי-סאבי appeared first on Wabi Sabi.

החודש הכריזה ה-UIA, התאחדות האדריכלים הבינלאומית, על הענקת פרס מפעל חיים לאדריכל היפני טויו איטו (Toyo Ito). הפרס מוענק אחת לשלוש שנים לאדריכלים בולטים על ידי עמיתיהם, "על מנת לכבד אנשי מקצוע שלתכונותיהם, לכשרונם ולמעשיהם היתה השפעה בינלאומית על השדה המורכב של העשייה האדריכלית". איטו נבחר מבין 46 מועמדויות וקיבל את הפרס המכובד ביותר הניתן לאדריכלים בחייהם.

טויו איטו מרתק אותי מאז שהכרתי את עבודתו, ברבגוניות המשתרעת על פני כשישה עשורים. הוא זוכה פרס פריצקר (הנובל של האדריכלות) לשנת 2013, נולד ב1941 בסיאול קוריאה להורים יפניים ועבר בנערותו בחזרה ליפן.

ב-1971 פתח משרד בטוקיו שעוסק בכל תחומי האדריכלות והעיצוב, החל מבניה פרטית של וילות בעלות מבנה מקורי ורוחני, דרך מגדלים עירוניים מרשימים ביופיים, מבני ציבור, מבנים מסחריים, עיצוב פנים, תערוכות, עיצוב מוצר ועד לעבודה חברתית.

 כאשר היה ממונה על הביתן היפני בביאנלה לארכיטקטורה בונציה 2012, הציג אדריכלות לאיזורי אסון, עבור תושבי האיזור שנפגע בצונמי.

"אזור אסון, היכן שהכל אבד, מעניק לנו את ההזדמנות המושלמת להסתכלות רעננה מדוע נבנה הבניין ועבור מי"

אין לו קו אסתטי אחד, אף כי ניתן לעשות טיפולוגיה (מיון לפי טיפוסים) של המבנים שתכנן.  מאפיינת אותו חשיבה לא קונבנציונלית ומפתיעה, הבודקת את הגבולות של חמרים, נפחים, גבולות הנדסיים וחיפוש האיזון המדוייק בין ניגודים: יחיד-חברה, מכונה-טבע, זכר-נקבה, אוטופיה ומציאות.

את ביתו הפרטי הראשון בנה ב-1971 מאלומיניום

הצלחתו ליצור עם הניגודים האלה שמאפיינים את הסביבה האורבנית המודרנית, גרמה לעבודתו להיות רלוונטית ומתחדשת עד כי כינוהו "משורר אורבני".

ב-1976 תכננן לאחותו שהתאלמנה בית בצורת U, במטרה לאפשר לה מקום מדיטטיבי.

איטו פרץ לתודעה הבינלאומית בזכות בניין Sendai Mediatheque, ספרייה בת 6 קומות. המבנה כולו מוחזק על-ידי 13 פירים עשויים פלדה שזורה. אלה מכילים את מערכות התנועה והתקשורת ומספקים לבניין את כוחו הקונסטרוקטיבי.

גזעי העצים חוזרים במבנים רבים, ובמיוחד במגדלים כגון מגדל פורטפיירה בברצלונה

במבנים כמו Tod's בטוקיו, חנות יוקרתית לתכשיטים, המעטפת היא גם השלד. וההשראה הם העצים בחזית המבנה.

בביקורי האחרון בטוקיו זכיתי לראות גם את עיצוב הפנים של הבניין הזה. המנורות בחלל המדרגות מעוצבות בדמות שרשרת פנינים. הצילום בחנות התכשיטים נאסר, מסיבות בטיחות אך במאמץ הצלחתי ללכוד את המראה.

את המנורה שעיצב איטו- Mayuhana Pendant, ניתן לרכוש במחיר שווה לכל נפש של כ-1,300 דולר

הסטרוקטורות משדרות "קלילות" בזכות קונסטרוקציות אווריריות. החללים הפנימיים פתוחים על מנת להשאיר את האדם בתוכם בלתי מוגבל וחפשי.  במבנה הספרייה באוניברסיטת טמה שביפן מיפתח הקשתות נע בין 2-18 מ' וההשראה היא של פתחי מערות. עיצוב הפנים זורם עם המבנה.

גם בעיצוב הפנים מאפיין את איטו שימוש בחומרים קונבנציונליים:  מתכת ובטון מזויין בגאומטריות לא שגרתיות, חומרים פשוטים שלא ימשכו את תשומת הלב מהפרטים האדריכליים.

The post טויו איטו: פרס מפעל חיים לאדריכל היפני appeared first on Wabi Sabi.

מסוף המאה העשרים ולתוך המאה ה-21, עשתה העיר מאמצים להצטייר כמרכז תרבות ואמנות מודרנית וכמו ערים רבות בעולם, ובעיקר לרגל האולימפיאדה של 1992, הזמינה עבודות מאדריכלים מפורסמים.

ב- 1988הוזמן  ריצ'רד מאייר  לתכנן את ה MACBA-, מוזיאון לאמנות מודרנית שקם על חשבון בתים בשכונות הפחות עשירות של העיר ועורר ויכוח שעדיין ממשיך, בדבר המוסריות של המהלך. פנים המבנה מצטט מתוך הרפרטואר של האדריכלות המודרניסטית, "מכונת המגורים" של לה-קורבואזיה בוילה סבואה.

העליה במפלסים נעשית על גבי רמפה, אולם ישנו גם מגדל עם גרם מדרגות לוליני. הלובי מרוהט בכורסאות של לה-קורבואזיה.

פנים ה-MACBA  עליה ברמפה מזכירה את התכנון של לה קורבואזיה בוילה סבואה

עוד אדריכל אמריקאי, פרנק גרי, יצר פביליון בדמות דג לכבוד המשחקים האולימפיים ב-1992 באזור חוף הים.

בשנת 2005 הזמינה חברת המים של קטלוניה AGBAR מהאדריכל הצרפתי ז'אן נובל, מגדל בן 39 קומות למשרדיה. המגדל העגול בנוי קונסטרוקציית פלדה ללא עמודים, כך שהקומות תלויות על גרעין הבניין היצוק בבטון. הפלדה צבועה בצבעוניות כחול ואדום במטרה להזכיר גיזר של מים חמים וקרים ובלילה היא מוארת בהתאם.

Jean Nouvel Torre AGBAR

מבחוץ מחופה הבניין ברפרפות זכוכית שנעות באופן ממוחשב וכך יוצרות תנאי בידוד, המתאימים לצרכים האקלימיים של העונה – בחורף לספוג שמש ובקיץ להרחיק אותה ולבודד. עם עליית ערכו וערך הקרקע באזור, נמכר הבניין ברווח משמעותי.

גם אדריכלים יפנים הוזמנו לתכנן מבנים בברצלונה.

האדריכל אראטה איסוזאקי Arata Isozaki בנה ב-2002 תוספת מבנה ורחבת כניסה בקיישה פורום  Caixa Forum. המבנה המקורי מראשית המאה ה-20 משמש כיום לאירוח 3 חללים של תערוכות זמניות.

ולבסוף, גם האדריכל טויו איטו הקים כאן שני פרוייקטים מרשימים. הותיק יותר הוא מלון דירות Avenue Barcelona Luxe בפסאו דה גרסיה, רחוב החנויות היוקרתי של ברצלונה. העבודה היא למעשה רק skin, חזית נוספת לבניין קייים אשר מתכתבת עם חזית מבנה של גאודי השוכן מולו. טויו איטו

השני הוא מלון סנטוס ב-Porta Fiera, חלק מקומפלקס ענק של קונגרסים באזור המתחדש של ברצלונה. המגדל הבנוי צינורות אדומים, שגם כל עיצוב הפנים שלו באדום, זכה ב-2010 בתואר המגדל היפה ביותר. כאשר הגענו לברצלונה, הסתבר שאנחנו ממש רואים אותו מחלון הדירה שלנו ומיהרנו לרדת ולסייר בו. צוות המלון אפשר לנו לשוטט ולצלם בפנים ללא הפרעה.

אדיוס ברצלונה, עד לביקור הבא.

The post איך אומרים ברצלונה ביפנית? ביקרתי בעיר המסקרנת והתרשמתי מהאדריכלות המודרנית שלה appeared first on Wabi Sabi.