את ק. אני מכירה הרבה מאוד שנים. ההורים שלנו היו קרובי משפחה, כאלה שקשה לנו לזכור בדיוק איך ודרך מי, אבל אצל המשפחות האירופאיות, כל קרוב נקרא בן-דוד ולא דקדקו בו דקדוקי עניות.
כשהייתה סטודנטית, הוצבה כמדריכת של"ח בבית הספר בו למדתי בירושלים והפכה עד מהרה למושא הערצה של בני (ובנות) השכבה. לאורך השנים רכשנו חיבה הדדית אחת לשנייה, אך מיעטנו להיפגש, גם כאשר עברתי לגור בתל אביב. אך היא עקבה חרישית אחרי התפתחותי המקצועית בבלוג וברשתות החברתיות. כאשר פנתה אלי וסיפרה שהיא עומדת למכור את דירתה במרכז תל אביב ולעבור להתגורר בכפר סבא, ליד ביתה ונכדתה הבוגרת, נוצרה ההזדמנות לחדש ולחמם את הקשר האהוב.
לא חששתי, כפי שלעיתים מזהירים, מפני עבודה עם חברים או משפחה. להיפך. אחד השלבים הקריטיים בבניית הקשר עם הלקוח הוא שלב בניית האמון ההדדי. בטחנו אחת בשנייה. אמון שהלקוח צריך לרכוש כלפי המעצב עובד גם בכיוון ההפוך. המעצב חייב לבטוח בלקוח, כדי שיוכל לעבוד בחופשיות וללא חשש. המעצב חייב להרגיש שהלקוח נותן בו אמון, כדי שיוכל להעז ולהציע פתרונות לא שיגרתים, חומרים מעניינים או ספקים שהם בבחינת אמנים, שיתנו גם הם את כל כולם להצלחת הפרויקט. אם המעצב לא ירגיש על קרקע בטוחה הוא ילך על הפתרונות הבטוחים, כאלה שלא יסכנו אותו. דרכים חרושות, שכבר נוסו אך גם נשחקו עד דק.
הדירה שעמדה לעזוב במרכז תל אביב הייתה מואפלת בתריסים מוגפים מרבית שעות היום, כדי למנוע מ-12 החתולים איתם התגוררה מליפול מהחלון. מי שמתגורר עם תריסר חתולי רחוב, מחזיק ארגזי חול ופחים מלאים אוכל לחתולים, יש לו ללא ספק לב ענק של חמלה לבעלי חיים. זה הולך טוב עם הסתגלות גבוהה לשיער פרווה בכל מקום וריחות כבדים בחלל הבית.
את הדירה החדשה היא עוד לא מצאה וגם היה ברור שהטעם שלנו אינו דומה. היא אוהבת ריהוט מרוקאי, ריקועי נחושת ושטיחים צבעוניים, רחוק מהצמצום ברוח יפן שאני דוגלת בו. ובכל זאת צעדנו בשביל הזה יחד ונהנינו מאוד. הדירה שנמצאה בבית משנות השבעים דרשה שיפוץ מסיבי. שלושת חדרי השירותים אוחדו לאמבטיה גדולה ומפנקת בחיפוי קרמיקה שחור-לבן ואמבטיה stand alone מקוריאן. (מודי) ק. הוסיפה לה נופך דרמטי בעזרת כמה מחפציה.
מצאנו פתרונות לשפע החתולים, החל מארגזי החול לחתולים שמתנקים בעזרת מים זורמים ישירות לביוב, דרך סורגים שקופים שנועדו למנוע את נפילתם מקומה גבוהה ודרך פתחים בדלתות יעודיים למעבר חתולים.
השארנו את רצפת הטרצו המקורית והעברנו אותה ליטוש. היה צורך להעביר את החשמל דרך התקרה המונמכת, אז ניצלנו אותה לצורך תאורה נסתרת, שנועדה להאיר את הקירות, עליהם נתלו עבודות האמנות של ק. מנורות נוספות (אקסלוסיב) השלימו את תאורת הבית.
למטבח (רגבה) בחרנו חיפוי פורניר ירוק ומשטח קוריאן ירקרק, שהשתלב נפלא עם הריהוט המרוקאי. את התגובה של ק. תוכלו למצוא בסרטוני הלקוחות הממליצים שלי.
אז כשאני נשאלת אם אני עושה רק עיצוב באסתטיקה יפנית, זו התשובה: אני עושה מה שמשמח את הלקוחות שלי, אך שומרת אמונים לעקרונות עיצוב נכון ואותנטי
