בנובמבר-דצמבר התקיימה סדרה ארוכה של אירועים מתרבות יפן בבירה הצרפתית. עם ידידתי האדריכלית אורלי פלדמן, הקדמנו את הסיור המתוכנן הזה, ממש לפני שהאפודים הצהובים התחילו להבעיר את שדרות האליזה
הקרדיט למשחק המילים צריך לתת לאדריכל אריה קוץ, אשר קרא כך לסיור שהוציא לפריז החורף, על משקל שם הסרט עם ג'ין קלי בבימוי וינסנט מינלי, ועל שם היצירה המפורסמת של ג'ורג' גרשוין "אמריקאי בפאריז". לאירוע כולו קראו Japonism, , שם שמבטא, עוד מהמאה ה-19 חיבה שרוכשות תרבויות אחרות לתרבות היפנית.
בשנת 2018 חגגו הצרפתים והיפנים 160 שנות קשרים דיפלומטיים, סיבה טובה למסיבה בה הגיעו כ-100 אירועי תרבות יפנית אל מוסדות התרבות הצרפתים. גולת הכותרת מבחינתי הייתה תערוכת רטרוספקטיבה שנערכה במוזיאון פומפידו לאדריכל תדאו אנדו
Tadao Ando זוכה פרס פריצקר היוקרתי לאדריכלות לשנת 1995. אנדו, יליד 1941 מאוד מוערך על עבודה ייחודית בבטון, טיפול רגיש באור הטבעי ומחויבות עזה לטבע. מבסיסו באוסקה שביפן, הפרשנות הסגפנית אך העשירה של מודרניזם מהדהדת עם התפיסה היפנית לאדריכלות ומביאה אותה לשיא.
מוזמנים לצפות בראיון עם האדריכל. אמנם מעט ארוך, אבל נותן הכרות חשובה ומסביר מדוע הוא נחשב לאדריכל החי המפורסם ביותר. שווה צפייה.
https://www.centrepompidou.fr/cpv/agenda/event.action?param.id=FR_R-adc02dae4259a50377c882cfcab71f1¶m.idSource=FR_E-adc02dae4259a50377c882cfcab71f1השילוב עם הטבע. רבים מהמבנים שלו טמונים באדמה או משתלבים בטופוגרפיה, בצניעות רבה, אך לא מאבדים מהמונומנטליות שלהם. התפיסה היפנית של ה-MA הלא הוא הריק – האין, שחשוב לא פחות מהיש. אמנות הגריעה לא נופלת מאמנות ההוספה.
המרווחים מעבירים אור, החומר מסיבי- הבטון, אך תמיד מתלווים אליו אלמנטים עדינים כמו מים, משחקי אור וצל פרספקטיבות וחתכים נקיים מאוד. מעט מאוד חומרים. הצמצום העשיר ביותר.
התערוכה הגיעה לפריז מטוקיו, אך עברה שינוי. מה שמייחד אותה הם המודלים הענקיים והמפורטים, שנבנו על ידי הסטודיו עצמו. בשביל להכניס התערבות למבנה אחד, יוצר הסטודיו מקט של העיר, הרובע, ההר, האי בו ימוקם המבנה.
כחמישים עבודות אדריכלות מוצגות בתערוכה הרטרוספקטיבית של האדריכל בן ה-80, באמצעות כ-70 מודלים, 180 רישומים וצילומים והן זורות אור על עשרות מבני ציבור ומבנים פרטים, שאפיינו את הקריירה של אנדו. התערוכה מחולקת ל-4 פרקים או נושאים:
הצורה הבסיסית של החלל, האתגר העירוני, מקורות הנוף והדיאלוג עם ההיסטוריה.
אלו אמנם הרעיונות הבסיסיים שמעסיקים את האדריכל.
הצורה הבסיסית של החלל, המבנים אינם סבוכים ולרוב מקבלים את אחת מהצורות הבסיסיות: עיגול מרובע או משולש. האתגר העירוני מכסה עבודות המשולבות במרקמים אורבניים ובדרך כלל בולטות בו, לא באופן מונומנטלי כמו גובה, או צורה, אלא דווקא בפשטות הרעיון או הייחוד של החומר. על מנת לחדור לאזור עירוני הקים הסטודיו מודל של האזור הנרחב שבו ממוקם המבנה ובוחן את השתלבותו.
מקורות נוף הם אותם מבנים, המקיימים יחסים עם הטבע והטופוגרפיה. מודל של האי נאושימה, בו יש לאנדו תשעה מבנים הוא גולת הכותרת של פרק זה. בכל מקום ישנו דיאלוג אחר ושונה עם הנוף, אם במבנים החודרים לתוך האדמה וכמעט נסתרים בו, או מבנים בהם הנוף חובק את המבנה ואילו המבנה מבצבץ מתוכו באופן מקורי ומעניין, כמו בגבעת הבודהה ,או מבנים המתגלים באופן שונה מזוויות ראות שונות בנוף כמו בכנסיית המים.
הטבע הוא חומר עבור אנדו. האור, הרוח והמים הם מרכיבים, שהעבודה אינה יכולה להיות שלמה בלעדיהם. כנסיית האור וכנסיית המים הן בין שתי היצירות הראשונות שזיכו את אנדו בתהילה.
דיאלוג עם ההיסטוריה מתייחס לאותם מבנים, אשר אנדו נכנס לתוכם עם תוספות מודרניות, שמשתחלות לתוך החלל ההיסטורי באופן מושלם. שפה בתוך שפה.
ב-2019 יושלם המוזיאון שאנדו בונה בתוך הבורסה החקלאית ההיסטורית. זהו מבנה עגול, אשר שימש בעבר כבורסה לתבואה. פרנסואה פינו, הבעלים של גוצ'י שכר אותו על מנת שיבנה מבנה להצגת אוסף האמנות שלו.
האדריכל הגאון לא למד מעולם אדריכלות, אלא החל את הקריירה המקצועית שלו כנהג משאית ומתאגרף. כנער בבית הספר ראה את מלון אימפריאל, מבנה גאוני של האדריכל פרנק ללויד רייט, שהוקם בשנות העשרים של המאה הקודמת. החוויה הותירה בו רושם עז.
משפחתו לא יכלה לממן לימודי אדריכלות, אולם אנדו ערך מסע בעולם לראות מבנים של האדריכליים המודרניסטים, מיז ואן דר רוהה, לואיס קאהן ולה קורבואזיה. עם האחרון היה אמור להיפגש, אולם לה קורבואזיה נפטר שלושה ימים לפני הפגישה המיועדת. הוא למד רישום ועיצוב פנים בהתכתבות ועוד לפני גיל שלושים בשנת 1969, פתח סטודיו לאדריכלות 'טדאו אנדו אדריכלים ושות'.
גם 30 עובדיו הצעירים במשרד, מעדיפים את תהליך העבודה המסורתי, שמקדים כל שרטוט ממוחשב.
זה מה שמראה התערוכה: המקט נבנה ידנית, השרטוטים נעשים בעיפרון. כמובן שיש תכנון ממוחשב אך את התחושה הראשונית את ההשראה משרטט האדריכל בתערוכה בקו רישומי זריז בטוש צבעוני. זה בא לבטא את הקלילות של הרעיון האדריכלי, גם אם יושקעו אחרי כן שעות בניה ובדיקה רבות בהמשך.
