בעולם העסקי כל הזמן מסבירים לנו על בולטות.
העולם הזה רועש, מעודכן ומתעדכן אמצעי התקשורת כל הזמן משתנים. אם בעבר יכולת לבלוט כי הבנת מבעוד מועד שאתה חייב לעדכן את העוקבים שלך בכל דבר שקרה לך בעולם העסקי והפרטי, אני עד היום לא מבינה למה זה מעניין את מישהו איפה אכלתי צהרים ועם מי.
אבל מאז הסחרחרת הזו לא פוסקת. בעולם של נותני שירותים אנחנו לא הולכים לנותן שירות אם אין לנו חיבור אישי אתו. וחיבור אישי זה שאנחנו יכולים להיכנס לחיים שלו בכל שעה משעות היום ברילס, אינסטגרם, טיקטוק לראות מה הוא אוכל, לשמוע מה הוא אומר לילדים שלו או היכן היה בחופשה.
אז אני צמחתי במקומות אחרים. בשיטה בה התעצבתי מקצועית המבחנים היו מבחנים חיצוניים של על פי אמות מידה של התקבלות מקצועית.
אז כשמגזין מקצועי כמו בניין ודיור כותב בפעם השלישית השנה על עבודה שלי ועוד בסופרלטיבים כאלה, אני רואה בזה מבחן ואמת מידה ראויים לציון.
ורגע לפני שאני משחררת את הכתבה עם כל הסופרלטיבים הנה כמה דברים שאני אומרת על עצמי, שלא תגידו שלא אמרתי.
מה אני אוהבת? אני אוהבת אמנות ותרבות. מכל סוג אבל בשנים האחרונות מרותקת על ידי האמנות היפנית.
במה אני טובה? בחיבור עם אנשים, בניהול צוותים, בניהול פרוייקטים, בראיית הנולד בתפיסת חלל ובדברים שעושים לאנשים להרגיש טוב.
מה הערכים שמובילים אותי בחיים? יושרה, אותנטיות פשטות הומניזם.
