להרגיש בבית, באמת.
私たちの物語
בגיל צעיר גיליתי את היכולת להבין חללים – לראות איך הם משפיעים על אנשים, איך הם יכולים לרפא. העיצוב תמיד היה בשבילי יותר מאסתטיקה. זה היה דיאלוג בין האדם למקום שבו הוא חי.
למדתי ארכיאולוגיה כדי להבין איפה הכול התחיל – אורחות חיים, מבנים, זיכרונות. ומשם המשכתי ללימודי עיצוב אדריכלי בטכניון. לצד זה למדתי עיצוב תאורה, ריהוט, חומרים, חללים מסחריים – כל מה שמרכיב מרחב חי ונושם. אני מוסמכת כמפקחת בנייה מטעם מרכז הבנייה הישראלי, וחברה באיגוד מעצבי הפנים.
אבל ההכשרה האמיתית שלי – תמיד הייתה דרך האנשים והתחושות שלהם.
לא במקרה בחרתי להתמחות באסתטיקה יפנית ובפרט ב־וואבי סאבי. יש בה משהו שמרגיש כמו בית – לא מושלם, לא מתאמץ, פשוט מדויק.
זהו סגנון שמזמין אותך להרגיש, לא להתרשם. לשהות, לא להסתכל. להיות.
רוב הפרויקטים שלי בשנים האחרונות הם לבתים פרטיים אבל הגישה נשארת זהה גם כשאני מעצבת חנות, משרד או חלל תרבות. כי עיצוב טוב הוא כזה שגורם לאנשים להרגיש והתחושה – היא תמיד אישית.
לפני שהגעתי לעיצוב עסקתי בניהול תרבות – יזמתי והובלתי תהליכים רחבים במוסדות כמו סל תרבות ארצי ומועצת הפיס לאמנות. אבל משהו בתוכי ביקש לחזור פנימה.
אל החומר. אל האור. אל הבית.
היום אני מלווה אנשים במסע כזה – מהעומס אל הפשטות, מהרעש אל התחושה. עיצוב שמחבר אותך לעצמך, דרך הבחירות הקטנות שהופכות מקום – לבית.
メディアスタジオについて
