המקום המעצב משפחה וזיכרונות, שמסמל ביטחון ושייכות – הופך לפתע ליותר שקוף וחשוף, מאשר מגונן
שילוב אמנות מקורית וטובה בבית, מהווה השראה לחיי היומיום. התערוכה "אין כמו בבית" המתקיימת בימים אלה במוזיאון ישראל, עושה את הפעולה ההפוכה – היא מתבוננת על חפצים ביתיים שגרתיים לכאורה, חלקם עברו מניפולציה וחלקם לא והופכת אותם ליצירות אמנות. החפץ היומיומי עובר שינוי ומעורר אותנו למחשבה שניה על דברים גדולים מהיומיום, שבו אנו רגילים לפגוש אותו.בתערוכה נאצרו 120 עבודות מוכרות ופחות מוכרות של אמנים פורצי דרך, דרכם ניתן להתבונן על המושג "בית", הטעון כל כך מבחינה רגשית ופוליטית. הבית, מקום המעצב משפחה, זיכרונות, תפקידים מגדריים ותחושות של עקירה והכלה, הוא העומד במרכז התערוכה. המקום שמסמל ביטחון ושייכות בתרבות שלנו, הופך לפתע ליותר שקוף וחשוף, מאשר מגונן.
את השראה לתערוכה היוותה רכישה חדשה של המוזיאון – עבודה של האמנית היפנית יָיוֹי קוּסמה משנת 1963. על גבי קרש גיהוץ, המזוהה עם מלאכה נשית, תפורים פאלוסים גבריים. המחשבה כיצד להציב עוד עבודות אמנות בקונטקסט הביתי, הביאה את האוצרת עדינה קמיאן קשדן ליזום את התערוכה הנוכחית.
ראשון השימוש באביזרים מוכנים באמנות,,Ready Made היה כמובן מרסל דושאן בראשית המאה הקודמת, עם "המזרקה", או המשתנה שהוצבה במוזיאון להפתעת בני דורו והוותה פריצת דרך באמנות המודרנית. עבודה זו מוצגת כאן לצד יצירתו הנוספת "האפניים".
מעצב התערוכה חנן דה לנגה, מתווה מסלול הליכה בין חללים מסומנים על הרצפה, המייצגים את חדרי הבית השונים, והעבודות מוצגות בחדר אליו משתייך החפץ הביתי, שמיוצג בעבודת האמנות.
בסלון – העבודה המפורסמת טלוויזיות של נאם ג’ון פייק, מול ספת שפתיים אדומות נוסח סלוואדור דאלי.
במטבח – יצירתה של האמנית הפלסטינית־הבריטית מונה חאטום, שהופכת פומפייה למחיצה ענקית ודוקרנית. נמצאות פה גם עבודות של אנדי וורהול משנות השישים, המקצינות אריזות של מוצרי מזון, תוך ביקורת על החברה הצרכנית.
בחדר האוכל – רגל שולחן ענקית של רוברט ת’ריאן, שגורמת לנו להרגיש כאליס המתגמדת ולחוות את התחושה המאיימת בארוחות המשפחתיות.
בחדר השינה – "ציצי סיגריות או חזה מעשנים אידאלי" של שרה לוקאס, המורכבת מבדלי סיגריות וחזיות.באמבטיה – מקלחת המטפטפת דבש של הדסה גולדויכט.
ואפילו לא נפקד מקום הממ"ד, בעבודתו של בן גיתאי שנוצרה במיוחד עבור התערוכה.
עיצוב התערוכה מעורר אסוציאציה לתפאורה המינימליסטית המפורסמת במחזה,Dogville של הבמאי לארס פון טרייר – שכל כולה היה ציור מתווה בתי העיר על הרצפה. בנוסף, כיוון המעצב לקשר גם לאופן השיטוט לפי חדרי הבית בחנויות IKEA – שלא במקרה היא גם הספונסרית של התערוכה.
הנושא המעניין של קשר בין ענקית הרהיטים השוודית לבין יצירות אמנות, מתחזק למראה הקטלוג, שמעוצב כמו קטלוג איקאה, המוכר לנו כל כך בשל מאות מליוני העותקים שלו המחולקים מידי שנה.
איקאה רכשה בזכות את כרטיס הכניסה שלה לעולם האמנות והעיצוב בכך שהיא מיישמת הלכה למעשה אחד מהעקרונות החשובים של הבאוהואס – עממיות: עיצוב נגיש לכל אחד. כתבתי על כך כשביקרתי בתערוכת הבאוהאוס במוזיאון תל אביב
