בסוף השבוע האחרון, עת טבלנו בלבן של שבועות, נזכרתי בשני בתים, אשר עוצבו על יד Axel Vervoordt לדמויות מפורסמות, והמשותף להם הוא הצבע הלבן הדומיננטי.
עיצוב לבן מעורר תמיד דיון לא כל כך מעניין: עד כמה עיצוב בלבן הוא קר לדעת אחדים, ועד כמה הוא פרקטי. אז על השאלה השניה אין לי מה להגיד. אם אתם לא מוכנים לעשות הקרבה בשביל העיצוב שלכם, הרי שהוא לא ראוי לכם ואתם לא ראויים לו. כמה רחוק תרצו ללכת עם ההחלטה הפרקטית, זו כבר בחירה שלכם.
הוא סוחר עתיקות, גלריסט ומעצב פנים שמעצב בתים ודירות של סלבריטאים באירופה ובארה"ב, שחקנים, ספורטאים, מעצבים.
אקסל ורוורדט החל לאסוף עתיקות כתחביב עוד בהיותו נער וב- 1960 הפך לסוחר אמנות ועתיקות. הוא ואשתו נסעו לירידי עתיקות ברחבי העולם והתשוקה המשותפת לפנים וריהוט לבית הורחבה והפכה לעסק עיצובי מצליח. עבודתו של ורוורדט מוקירה את העבר וההווה, ויוצרת סביבות שנראות יחודיות. עינו החדה באה לידי ביטוי באחוזת ואן-גרוונווזל מהמאה ה -12 בבלגיה שם הוא מתגורר. הטירה ממוקמת בפארק בן 62 דונם מוקף בפרדסים עצומים, ששוקם על ידו בשנות השמונים. חללים היסטוריים משתלבים בעבודתו, כשהוא מגדיר את הישן ביחס לאסתטיקה מודרנית.
נתקלתי בו לראשונה דרך ספר מופלא שהוציא על ה-wabi-sabi
מסעותיו לאסיה והאמונה שלו בוואבי-סאבי, פילוסופיה יפנית עתיקה שמאדירה את חוסר השלמות, שלימד אותי להסתכל על ה wabi-sabi כאמנות בעיניים אירופאיות וליפול שבי בקסמי איש האשכולות המעניין הזה. הוא הסתובב ביפן עם צלם יפני והביא את כל אותם חללים, חפצי אמנות, טקסטורות מצולמות ביד אמן בלתי רגילה.
הסיבה שבחרתי לכתוב על אקסל ורוורדט בסמוך לחג השבועות הם שני בתים מאוד מפורסמים ומאוד לבנים שהוא עיצב.
אני מתנצלת מראש שאלה לא בתים מציאותיים לא עבורי ולא עבור מי שקורא אותי. אלו בתי עשירים ומפורסמים, שכנראה לא נוזמן אליהם ובוודאי שלא יהיה לנו אחד כזה משלנו. אבל זה לא צריך להפריע לנו להעריך את האסתטיקה. דווקא האנשים האלה, שיש להם כל מה שירצו, בוחרים במשמעת מרשימה ב"ריק" כאידיאל אסתטי ובלבן האבסולוטי. זו לא גחמה חד פעמית. זה הבית. ריק על סף הנזירי. לא בכדי, שני הבתים שייכים למעצבים בעלי טעם מובחר, אשר הפקידו את עיצוב הפנים בידי אקסל וורורדט. הבית הראשון במיאמי היה שייך למעצב האפנה קלוין קליין.
Photography by Douglas Elliman Real Estate
ב-2017 פורסם כי הבית יצא למכירה. הייתה זו הזדמנות לקבל תמונות פנים של הבית, אשר מאז שרכש אותו ב-1999 מיעט קליין לחשוף את פרטיותו, למעט פעם אחת שצולם לעיתון וניטי פייר.
Photography by Douglas Elliman Real Estate
זהו בית שחרף גודלו (כ-540 מ"ר, בריכה אינסופית וחוף פרטי) כולל "רק" 5 חדרי שינה ו-7 חדרי רחצה. הבית נבנה ב-1929 ונרכש כאמור כשבעה עשורים אח"כ על ידי המעצב הנודע. התוצאה היא בית לבן וריק, מואר באור טבעי, זרוע מעט מאוד רהיטים פשוטים למראה, רהיטי עץ חשוף ושחוק, קירות חשופים כמעט לגמרי ורק מעט מוצגים ארכיאולוגיים מונחים אקראית בחדרים. הבית הוצע למכירה ב-16 מליון דולר. אומרים "לא כל הנוצץ זהב" אבל גם ההיפך נכון: האיכויות הללו מקורן בחמרים טבעיים, פרטי ריהוט ואמנות עתיקים ולא כל מה שנראה פשוט- מחירו נמוך.
בעוד הבית של קליין נמכר ב-13.2 מיליון דולר בסופו של דבר, בבית השני הושקעו 60 מיליון.
גם על הבית השני, אף שהוא שייך למשפחה של מפורסמים, שמרבים לחשוף את חייהם הפרטיים, היה דיון בין בני הזוג אם ומתי להכניס את מציצני העולם פנימה. מדובר בביתם של קיניה ווסט וקים קרדשיאן. הוא צייץ עם כמה תמונות בטוויטר והיא בתשובה הכניסה את הצלם של ווג לראיון חושפני במסדרונותיו הלבנים של הבית.
הנה הסיור של ווג עם 73 שאלות שמוצגות לקים. אל תאבדו את הריכוז אנחנו פה בשביל לראות את הבית ותחזרו הנה אחרי הריאיון.
המגזין Architecture Digest הגדיר אותו כבית המקדים את זמנו. אקסל מעצב לסלבריטאים לעיתים קרובות וכאן היה שיתוף פעולה של קיניה, שבנוסף להיותו ראפר, הוא גם מעצב וגם מתכנן אדריכלות.
קיניה ווסט אומר "הבית הזה הוא 90% אקסל" אך עוד אמנים ומעצבים מעורבים במה שנמצא בבית; האדריכל המינימליסטי קלאודיו סילבסטרין עיצב את חדר האמבטיה הענקי, אגרטלי קרמיקה במטבח הם של של שירו צוג'ימורה. וינסנט ואן דויסן עזר לרהט את הסלון ואת חדרי השינה של הילדים. ואדריכל הנוף פיטר ווירץ, פיקח על תכנון הגני
עוד תמונות פנים מאוד לבנות עם ארבעה ילדים. נכון, הם לא מנקים את הבית בעצמם, אבל היי רובינו לא מנקים את הבית בעצמינו גם בלי שיהיה לנו בית כזה לבן.
למרות הפרדוקס לדון במינימליזם בהקשר לאחד הזוגות העשירים בעולם, בפרספקטיבה היסטורית קושרים אימוץ גישות עיצוב מינימליסטיות במשברים כלכליים. המודרניזם בתחילת-אמצע המאה ה-20 "דלות החומר" והמינימליזם של המאה הנוכחית קשורים גם כן במשברים הכלכליים. כנראה עוד ניתקל בו בהמשך למשבר הקורונה. המינימליזם של ורוורדט, כאשר הוא משולב בעתיקות וחמרים טבעיים הוא חם ואנושי יותר ופחות מעייף. כך נראה ביתו באחוזה מהמאה ה-12
