היא התקשרה אלי בקיץ שעבר, חברה שקוראת את הניוזלטר הזה ממש כמותכם כרגע. אחת התמונות שבתה את ליבה בצבעוניות שלה. הכרנו בעבר דרך עבודתנו המשותפת, אבל היא לא עשתה את ההקשר בין אסתי דינור שהכירה לבין המעצבת שאת עבודתה היא אהבה. “נתפסתי לעיצוב שלך” היא אמרה, “הוא לא שגרתי, מרענן ושמח”. היא ספרה לי על הבית שלה ושל משפחתה שנקנה בעבר, ומה שאהבו בו שהיה מאוד מואר. עכשיו הם על פרשת דרכים אם לשפץ או לעבור. החוויה שלי הייתה שיהיה קשה ויקר מאוד להביא אותו להיות שוב בית מואר. היו שם לא מעט בעיות, אולם לא שיתפתי אותה בחששותיי. עברו לא מעט חדשים והיא התקשרה שוב. “שכרתי בית עד שנחליט מה בדיוק לעשות”. הדברים מסתדרים מעצמם לפעמים אמרתי לעצמי, כאשר הגעתי לבית החדש, אשר נותר להתאים אותו למגורי המשפחה על ארבעת ילדיהם.
כאן אני ממליצה לרכוש ריהוט גנרי, שיוכל להתאים גם לחללים הבאים שיגורו בהם. אנו נמנעים מלהשקיע הרבה במה שבברור לא יהיה לו שימוש במקום אחר, כמו וילונות התפורים למידה. נמנענו מלרכוש ריהוט או גופי תאורה גדולים מדי, למרות שהחלל הזה ממש מבקש את זה. ובכל זאת התמונות משקפות בית בהיר, בעיצוב מודרני, שאין בו דבר מהארעיות של בית שכור. והצבע והשמחה שמשכו את עינה בהתחלה? לבסוף היא נמשכה דווקא לצבעים מונוכרומטיים: שחור, אפור חום ולבן, אבל זה מה שהבית ביקש וקיבל.
הפרדוקס הוא שעשיתי שימוש בדימוי של טיפות גשם על אדמה צחיחה, משום שהיום שנבחר כדי לצלם בבית עם חלונות הענק, היה אחד מימי הגשם הבודדים בחורף האחרון. טיפות הגשם הסתדרו להן על החלונות כמו וילונות תחרה דקה.
והצבע והשמחה שמשכו את עינה בהתחלה? לבסוף היא נמשכה דווקא לצבעים מונוכרומטיים: שחור, אפור חום ולבן, אבל זה מה שהבית ביקש וקיבל.
תמונות הכתבה צולמו ע"י:
Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign
