רואים טוב? אם לא, תוכלו להגיע למרפאת העיניים שעיצבתי בבית דחף בתל אביב.
כדאי לכם, הנוף משם מדהים.
בתמונה: שדרות ירושלים ביפו, הנוף מחלונות המשרדים מתחת לבית דחף
ישנם בניינים, שאומרים עליהם בבדיחות, שטוב שאתה נמצא בתוכם, כי אז אתה יכול ליהנות רק מהנוף הנשקף מהם. גם אם האדריכלות שלו התכוונה לטוב, "בית דחף" בפינת הרחובות בן צבי ושדרות ירושלים ביפו, ידע ימים טובים יותר. חזותו מגושמת ואפרורית, מסדרונותיו מזכירים בנייני הסתדרות מוזנחים, אך מחלונותיו הגבוהים נשקף הים למערב ושדרות ירושלים המוריקות לצפון.
המרפאה הותיקה שופצה, לאחר הרבה שנים של תחזוקה בינונית, גיבוב ריהוט מזדמן ומזדקן, דלתות חבוטות משנים, תקרת מגשים מהפשוטות ביותר ובהן מהבהב עדיין אור ניאון קר ולא נעים. המשרד שבקצה המסדרון קיבל את השאריות של מה שחתכו ממנו יתר המשרדים, מה שהשאיר אותו עם צורת משפך בלתי אפשרית. הדבר היחיד החינני שנותר בו היא שורת החלונות, בעלי מסגרות אלומיניום בצבע ברונזה ובעיקר הנוף המדהים שנשקף מהם.
בתמונות: לפני
באופן לא שגרתי החלטתי להציב את שולחן הרופא כאשר צדו מופנה לדלת הכניסה, אולם פניו אל החלונות. כך שהוא, אשר מבלה בקליניקה יותר מלקוחותיו, יהיה זה שיהנה מהנוף המקסים. היה צורך להקצות מקום גם ליתר מכשירי הבדיקה ולכיור. מתחת לקו החלונות בנינו ארון חדש מעץ לבוד, מעץ הלבנה (מבירץ') אשר מסתיר את הצנרת של מערכת המיזוג אך גם מותיר מקום לאחסון חומר משרדי ותרופות. בחומרים ובטיפול בפרטים הסכים הדוקטור לאמץ את הקו היפני אשר הצעתי. לו עצמו יש משפחה ביפן, ומה שהצעתי לא היה זר לו.
בתמונה: אחרי
מראה המרפאה: צורת החלל מאתגרת
בחזית השולחן מזוודת עדשות הבדיקה הישנה ועל הקיר יצירת האמנות שנוצרה מהן
הצעתי לחפות את הרצפה בפרקט טבעי. דעתי התקבלה ברצון, למרות הדעות הרווחות שאין זה חומר מתאים לחללים ציבוריים. אני חולקת על הדעה הזו ומסרבת ככל שאוכל להכניס לעבודותי פרקט למינציה סינטטי.
כבר היו לנו כסאות כתומים במצב סביר והמשכנו עם הצבע הזה. החלונות קיבלו וילונות דואט של אורגון בצבע כתום חוור. דואט הם הווילונות בצורת הרמוניקה והם מחדירים אור, תוך שהם מרככים אותו ונוסכים צבע כתמתם ונעים בחדר. צריכים אותם בעיקר בשעות אחרי הצהרים כאשר השמש יורדת לים בזווית אכזרית, ונכנסת הישר לחלונות. בחרנו שולחן מעץ בהיר בחנות הריהוט המשרדי פיטארו וכיסא מנהלים לבן נרכש בשכטר ברמת החייל.
הכסאות הכתומים הכתיבו את הצבעוניות של הווילונות. איך כתמתם נכנס פנימה כשהם מורדים
במרפאה הישנה מצאתי מזוודת "ג'ימס בונד" כפי שהן נקראו בשעתן, המכילה עשרות עדשות אופטיות, אשר שמשו לבדיקה אופטומטריסטית. היום זה נעשה בעזרת מכשיר המאפשר לרופא להחליף את קימורי העדשות באופן אלקטרוני, אך בעבר היה עליו להרכיב את העדשות אל תוך משקפי מתכת מיוחדים. גם את המשקפיים מצאתי.
הזמנתי את האמנית שילה אורינגר וביקשתי ממנה להכין מהעדשות עבודת אמנות.
שילה הגיעה מפרדס חנה לתל אביב לפגוש את הלקוחות. היא עובדת הרבה ב Ready Mad וכך גם בעבודה זו. היא הציבה את העדשות בתוך ריבועים על גבי לוח, שהיא מצאה מתגלגל באיזה מקום. ועכשיו העבודה תלויה מאחורי הכיסא של הרופא. העיניים הרבות כמו מסתכלות מתוכה, כאשר חוטי תפירה כחולים ואדומים משתשלים להם בחופשיות, כדי ליצר להן מסגרות.
בתמונה: בונזאי משיח ההדס וסימנית שמשמעותה "יופי"
גם מסגרת המתכת קיבלה התייחסות, כאשר הוצבה כמו מוצג מוזיאלי על מעין פדסטל (קן) מגזע עץ לא מעובד.
ביום בו היא הגיעה לתל אביב להביא את העבודה, התארחו כאן קרובי בני משפחת הרופא אשר הגיעו מיפן והילדים השתעשעו בהרכבת המשקפיים המצחיקים
בכדי להשלים את המראה היפני של המרפאה, הבאתי עץ בונזאי של צמח הערבה. בונזאי היא האמנות היפנית, שעוסקת בגיזום עצים במטרה להפוך אותם לננסיים. מן העבר השני הצבתי עץ אהבה בעל הגזע המסתרג, גם הוא עץ שמקורו במזרח. ולהשלמת כל זה הצבתי שלט קטן בקליגרפיה יפנית שהכינה לי המסטרית תרצה פייטן, לחתום על עבודותי. משמעות הסימנייה "יופי" מילה שמבטאת היטב את יופיו של המקום. ביציאה מהמרפאה תלויה כרזה מפעם המבקשת לשמור על השקט ולהזכיר שאנחנו עדיין, אחרי הכל, עדיין בישראל.
