בנובמבר נפתחה במוזיאון תל אביב תערוכת צילום של הצלם יליד יפן הירושי סוגימוטו. אוצרת הצילום במוזיאון ואוצרת התערוכה רז סמירה סיפרה: "על התערוכה עובדים כמה שנים. במהלכן, כשנה לפני התערוכה, הגיע האמן במיוחד למוזיאון כדי לראות את האולם בו תוצגנה עבודותיו. באותו היום נפתחה בהמולה רבה תערוכה קודמת, וזה היה היום הכי פחות מתאים לארח את הצלם המינימליסטי והקפדן הזה."
צילום: רותם יונה פאר
מתוך האתר: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5408950,00.html
סוגימוטו לא משאיר דבר ליד המקרה. הוא עצמו תכנן את החלל המוזיאלי. בנוסף להיותו צלם הוא גם אמן וגם אדריכל. הוא לא למד אדריכלות. ״אחרי שהתחלתי להתבונן בארכיטקטורה כמושא צילום גיליתי את היופי והכוח שלה, ונמשכתי לעסוק בתכנון אדריכלי בעצמי״.
אחד הדברים המשמעותיים בתערוכה הוא האופן שבו הוא מבנה את חלל התצוגה. חלל התצוגה מותאם לעבודות -אדריכלות של שבילים מעוגלים אפשר לחשוב על גלים או תלמים בשדה. ההפרדה הזו גורמת לצופים ללכת בין החללים המופרדים לגמרי זה מזה, כאשר בכל אחד מהשבילים מוצגת סדרה בעלת מאפיינים אחידים, השונים לגמרי מהסדרות המוצגות בשבילים האחרים. המבנה המעוגל של הקירות, לכאורה לא מתאים לתליית צילומים, אולם מצד שני מאפשר זרימה טבעית שאינה כלואה ב"חדרים" ריבועיים.
סוגימוטו יליד 1948, "קצת יותר צעיר מהמדינה שלכם", אמר כאשר היה פה לאירוע הפתיחה. קשה לתאר במילים את התערוכה, אך עוד יותר קשה לתאר אותה בתמונות. מי יכול להתחרות בשלמות הזו באמצעות סנפ שוט בטלפון? סוגימוטו מאט את הקצב ההולך וגובר של המודרנה, הן באמצעות הנושאים שהוא בוחר לעסוק בהם, והן באמצעות טכניקות הצילום השונות בהן בחר לצילום כל סדרה וסדרה. שום דבר לא מקרי, כל סדרה מצולמת במשך שנים, אותו רעיון, אותה טכניקה, הרבה מאוד מאמץ והרבה פעולות סיזיפיות כדי להוציא פריימים חסרי כל רבב.
צילום: הירושי סוגימוטו
מתוך האתר: www.sugimotohiroshi.com
המשותף לכל גוף העבודה הם הנושאים סטטיים, שנצבים על ציר הזמן במעין תעתוע שבין מציאות לייצוג של מציאות, בין זמן קונקרטי לזמן פילוסופי. פריימים שההתרחשות בהם קפואה, לא מפני שהמצלמה הקפיאה אותם, אלא מפני שהם קפואים במציאות, אך להיפך, המצלמה הפיחה בהם חיים.
מתוך האתר: www.sugimotohiroshi.com
צילום: הירושי סוגימוטו
בתערוכה 34 צילומים מחמש סדרות:
דיורמות
בשנות ה-70 לאחר שעבר לארה"ב ללימודים, סוגימוטו התפרסם בסדרת הדיורמות. הדיורמה, היא אמצעי יצוג של המאה ה-19 העושה framing למצבים. סוגימוטו עושה אמנות שנראית מודרנית מצולמת באופן ארכאי. המצלמה המשמשת אותו היא מצלמה 8*10 משנות ה-20 והתמונה נתפסת על גבי לוחות צלולואיד.
במרכז העבודה – המודרנה ומה קורה לטבע. בתמונות בעלי חיים בטבע, אלא שזה לא באמת מצולם בטבע אלא במוזיאון הטבע בניו יורק. אין ניסיון לזייף מציאות, אלא אשליה שצילום יודע לייצר. לתווך באמצעות דימויים מלאכותיים את הביקורת על המודרנה – הייצוג של הטבע. עבר עתיד. שמרנות מודרנה.
צילום: הירושי סוגימוטו
מתוך האתר: www.sugimotohiroshi.com
בסדרת התאטראות משנות ה-90, סוגימוטו מגיע לאולמות הקולנוע הסנטימנטליים,
הננטשים אט אט ומצלם אותם, רגע לפני שנהרסו והפכו לקניונים.
במסע צילום של בתי קולנוע ריקים מאדם, בטכניקה של חשיפה ארוכה מעמדת המקרין – הוא פותח עדשה והחשיפה נמשכת כאורך הסרט. נוצר מעין היפוך רעיוני – במקום מקרין עומד צלם, במקום פריימים רבים בדקה, פריים אחד לאורך כל הסרט. הרעיון והמושג של הזמן קריטי בעבודה שלו.
מסתכל על מסך הקולנוע כדימוי נשגב קודש. ציר אפסיס כמו בכנסיה.
הצילום הוא מדיום קלסי מסורתי אך האמירה, היא אמנות קונספטואלית. אלו שתי מסורות שלא נפגשות בדרך כלל.
מתוך האתר: www.sugimotohiroshi.com
צילום: הירושי סוגימוטו
Sea Scapes סדרה משנות התשעים
סוגימוטו מתייחס לזיכרון רוחני מאוד עוד מהילדות ביפן. ההתבוננות באופק הים. בניגוד למה שמתרחש על היבשה, מבט המשתנה תדיר עם הבניה והפיתוח, קו האופק הימיאינו משתנה על פני זמן והוא אולי הציר הקבוע והיציב בעולם. מרחב פרימיטיבי ראשוני. רק מבט אל קו האופק של הים הוא ראשוני ולא פוליטי.
האמן סובב בעולם מנסה לצלם את כל האוקינוסים והימים. גם הכינרת שלנו זכתה לצילום שלו. המצלמה יציבה תמיד קו האופק במרכז הצילום. אין שום סממן המזכיר היכן צולמה התמונה ובכל זאת הכתוביות מקפידות לתאר היכן צולמה התמונה.
"יש שמייחסים להם יופי ״יפני״ מינימליסטי. הם מרהיבים במונוכרומטיות שלהם ובקומפוזיציה העקבית, המחלקת את שטח הצילום למלבנים אופקיים מאוזנים, מתוך רציונל קבוע והרמוניה" (אלעד שגיא-פורטפוליו).
Where the clouds diffused to form the sky.
דיקנאות
שוב רגע מתעתע. המלך הנרי השמיני לגמרי תלת-ממדי, לצד יאסר ערפאת. סוגימוטו מייצר השטחה לא רק של מושג הזמן, אלא גם של הדו ממד והתלת ממד. אלו צילומי בובות שעווה במוזיאון מדם טוסו. אמני השעווה הכינו פסלי שעווה מתמונות דו ממדיות ואילו סוגימוטו מחזיר אותם להיות דימויים צילומיים. הוא מצליח להחיות את בובות השעווה, שמנסות להחיות אנשים שאינם קיימים עוד. כל מה שמצולם הוא בן זמננו.
צילום: הירושי סוגימוטו
מתוך האתר: www.sugimotohiroshi.com
ארכיטקטורה
הסדרה הארכיטקטונית נעשתה בסוף המאה ה־20 בהזמנת המוזיאון לאמנות עכשווית בלוס אנג׳לס. סדרה שמביאה מבנים מזוהים ואייקונים. כל מבנה מצולם לחוד בתוך רקע מעורפל. זו קריאה של אדריכלות מודרניסטית. סוגימוטו אוהב ומכיר אדריכלות.
המבנים מזדקנים לא כל כך יפה, אולם בצילומים נעשה להם anti aging, פעולה של התרחקות, מושג הזמן, המבט המטושטש. בין הבניינים בולטים מגדלי מרכז הסחר העולמי, שצולמו ב־1998, כשלוש שנים לפני אסון התאומים.
געגועים.
מתוך האתר: www.sugimotohiroshi.com
צילום: הירושי סוגימוטו
