אז מה כל כך יפני באדריכלות של קמפוס בצלאל החדש בירושלים, בתכנון משרד האדריכלים מטוקיו SANAA ?
תערוכת הבוגרים של בצלאל הוצגה השנה לראשונה בקמפוס החדש של המוסד האקדמי במגרש הרוסים בירושלים. הייתה זו הזדמנות לבקר בבניין, אשר נחנך לאחרונה, כעשר שנים לאחר שמשרד האדריכלים היפני המפורסם SANAA זכה לתכננו בתחרות הבינלאומית שנערכה ב-2013.
בצלאל, המוסד האקדמי לאמנות ולאדריכלות בירושלים הוקם לפני כ-120 שנה על ידי בוריס שץ, במבנה אבן מעוטר ברוח התקופה העות'מנית, שנרכש מאדם פרטי, במקום שהיה יותר מאוחר למרכז העיר בירושלים, רחוב הנגיד. בית הספר, שנועד למעשה בראשית היישוב בירושלים ללמד מלאכות כמו צורפות, אריגה, ריקוע מתכת הפך יותר מאוחר לבית ספר לאמנות. עם השנים למדו ולימדו בו מיטב אמני ישראל, נוספו לו מחלקות רבות ועם הזמן הפך למוסד אקדמי מפואר.
כאשר צר היה המקום מלהכיל את גדלו של המוסד ב–1986, עבר בצלאל לקמפוס הר הצופים בבניין שתוכנן בידי האדריכל גרשון ציפור, שם התנהל עד למעבר הנוכחי. בשנת 2000 נפתחה בבניין ההיסטורי ברחוב הנגיד המחלקה לארכיטקטורה ובו היא שוכנת עד היום.
לאחר כשני עשורים בו שכן בית הספר בקמפוס הר הצופים, החליט הוועד המנהל שלו ב-2005 על מעבר בצלאל מהר הצופים בחזרה למרכז העיר. בועדת השרים לענייני ירושלים מאשרים הקצאת שטח במגרש הרוסים לצורך הקמת הקמפוס החדש. בירושלים לוקח לתהליך כזה 18 שנה. זמן זניח בחיי עיר הנצח. זו החלטה חשובה לירושלים, לא פחות מאשר למוסד האקדמי. בשונה מאוניברסיטאות אחרות בארץ ובדומה למה שנהוג בחו"ל כמו הסורבון בפריס או NYU בניו יורק, הקמפוס הוא חלק מהמרקם העירוני. תנועה בין הקמפוס למבנה בצלאל הישן, דרך מעונות סטודנטים במרכז העיר, מפיחה חיים בירושלים. מאידך, הקמפוס מוקף בבנייני ציבור מאובטחים כמו בית המשפט, בית המעצר והעירייה, שעדיין מותירים אתת התחושה של "קפיטול" אולם הקרבה למרכז העיר ולבניין ההיסטורי יוצרים בכל זאת איזשהו רצף. כ–2,500 סטודנטים ו-500 אנשי סגל לומדים ועובדים בו. בידודם בהר הצופים בעשורים האחרונים ניתק אותם מהמתרחש בעיר ומנע מהעיר להנות מהפעילות התרבותית והכלכלית שקהילה כזו מעניקה למרקם החיים.
מחשבה זו הנחתה גם את מתכנני הקמפוס החדש. בשנת 2012 נערכה תחרות אדריכלית בינלאומית לתכנון בצלאל וזכה בה הסטודיו היפניSANAA בראשות האדריכלים קזויו סג'ימה וריואה נישיזאווה, יחד עם האדריכל הישראלי אריה קוץ, בעצמו בוגר לימודי אדריכלות ביפן. קוץ היה השותף המקומי של SANNA לאורך רוב הדרך ובהמשך החליף אותו משרד HQ אדריכלים.
משרד האדריכלים SANAA , זוכה פרס פריצקר לשנת 2010 (הפרס היוקרתי ביותר באדריכלות) הנו ממשרדי האדריכלים המובילים בעולם. Kazuyo Sejima ילידת 1956 עבדה קודם לפתיחת המשרד עם האדריכל היפני טויו איטו. (כתבתי עליו https://did.li/Cqqrl עקב זכייתו בפרס מפעל חיים) התפיסה הפילוסופית שלה משלבת שקיפות, זרימה וגבולות מתמזגים בין חוץ לפנים.
שותפה Ryue Nishizawa יליד 1966 ועבודותיו מתאפיינות בהבנה עמוקה של בניה בקונטקסט והשתלבות נקייה של המבנה בסביבתו.
(כתבתי על עבודה שלהם מוזיאון הלובר בעיר לנץ בצרפת https://did.li/54vaa)
עוד בשלב הראיון הביאו האדריכלים מודלים של שלוש גישות שונות אחת מהשנייה לתכנון המבנה ונתנו למזמינים את התחושה שיתקיים כאן דיאלוג יותר מאשר הכתבת הקונספט על ידי האדריכלים. ואכן בזכות זה נדמה שזה הפרוייקט המשמעותי ביותר שנבנה בירושלים בעשורים האחרונים.
"היה לנו חשוב שיתחבר לעיר לא רק מבחינת סגנון עיצובי. שהבניין יקבל מראה ותחושה אוניברסליים אך יתקשר לנצחיות של העיר" אמרו האדריכלים.
קאזויו סג'ימה ורויה נישיזאווה עם הדגם של בצלאל החדש צילום: אמיל סלמן https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2023-03-30/ty-article-magazine/.highlight/00000187-2835-d4ca-afff-393d36770000?lts=1694120553771
המיקום אשר נמצא להקמת הקמפוס שכולל כ- 42,000 מ״ר בנוי וחניון תת קרקעי של כ-1,000 מ"ר נוספים, הוא מיקום רגיש במגרש הרוסים בירושלים, מקום צפוף בארכיטקטורה רב שכבתית.
בעת החפירות לבניין הקמפוס נמצאו כאן על ידי הארכיאולוגית רינה אבנר מרשות העתיקות שרידי החומה השלישית, היא החומה הצפונית של ירושלים מימי בית שני, המתוארת בכתבי יוספוס פלביוס.
מגרש הרוסים הוקם בסוף המאה ה-19 כמחנה צבאי של העות'מאנים ונרכש מהם על ידי הרוסים עבור הצליינים שהגיעו לירושלים, אשר בנו בה את כנסיית השילוש הקדוש. בימי המנדט הבריטי הולאם השטח והמבנים הפכו למרכז השליטה שלהם וששימשו כאכסניות, בתי חולים, מבני שיטור ובתי סוהר. לאחר קום המדינה אותם מבנים הפכו לבית מעצר לבית משפט השלום ולמוזיאון אסירי המחתרת. ב-1993 נבנתה ככר ספרא וקבוצת בנייני עיריית ירושלים. בניין חצר סרגיי, נמסר ב-2009 בחזרה לרוסיה ולימים הוקם בו מלון. השטח היחיד שנותר שהיה ריק יועד ומשמש כעת למבנה האקדמיה של בצלאל. כל הקומפלקס הוא על קו התפר שבין העיר המזרחית והמערבית, מורם מהעיר העתיקה משקף עליה ונצפה ממנה.
לסיכום תנאי השטח: טופוגרפיה במדרון, נצפית מכוון העיר המזרחית וצופה אליה בתוך רקמה עירונית צפופה בנויה באבן ורצופה במבני ציבור מונומנטליים.
https://www.dezeen.com/2013/06/13/sanaa-plans-new-campus-for-bezalel-academy-of-art-and-design/
פילוסופיית התכנון של SANAA היא פונקציונלית ופיוטית כאחד. המטרה המרכזית של האדריכלים הייתה לטפח סביבה אשר תצית יצירתיות וחדשנות, ברוח החזון של בית הספר באמצעות מספר עקרונות:
- מינימליזם: התכנון של SANAA מתאפיין בקווים נקיים ומרחבים פתוחים, תוך שימוש במספר מצומצם של צורות וחומרים.
- שקיפות ואור: המאפיין הבולט בעבודות הסטודיו הוא שקיפות. השימוש הנרחב בקירות זכוכית מאפשר לאור הטבעי לשוטף את החללים הפנימיים וליצור שקיפות פתוחה וחיבור עם העיר והסביבה.
- גמישות ומודולריות: מבנים מודולריים, המתחברים באמצעות מעברים וגשרים, מה שמאפשר למרחבים להתפתח ולהשתנות עם הזמן בהתאם לצרכים המשתנים ולמגמות בעולמות האמנות והעיצוב.
- אינטגרציה עם העיר: הקמפוס משתלב ברקמה העירונית של ירושלים, נותן כבוד להקשר ההיסטורי שלה ומוסיף לה ממד של האדריכלות עכשווית בת זמננו.
- נווה ירוק: בתוך הסבך העירוני , הרועש. SANAA יצרו פינות ירוקות בתוך הקמפוס, כולל חצר מרכזית וגינות גג. אזורים אלו מספקים מקום להתרגעות ולהשראה לרווחת הסטודנטים והסגל.
בראיון שנתנו בביקורם בארץ לרגל הזכיה בתחרות התכנון ב-2013 אמרו:
"אנחנו דוגלים בתהליך תכנון וחקירה מעמיקים בארגון התלת מימדי של החללים במבנה, ביצירת הפרוגרמה הנגזרת מהאופן בו מתנהלת התנועה בבניין"
"אנחנו תמיד מחפשים את הדרך למצוא פתרונות שיהיו גם תואמים את הדרך האדריכלית שלנו ולא רק של מזמין העבודה. אחת הסיבות לכך שהצלחנו היא האופן העקבי בו נגשנו לתחרויות תכנון. הזכייה בתחרויות אפשרה לנו חופש תכנוני כמעט מוחלט והגשמה אחד לאחד של החזון שייצרנו, מה שלא היה מתרחש במקרה של הזמנה פרטית מלקוח. תחרויות בעינינו הן חלק חשוב וחיובי מאוד בעשייה האדריכלית בעולם"
" האופן שבו אנשים משתמשים בפרויקט לאחר מכן היא לימוד בפני עצמו, והמטרה שלנו היא ליצור מבנה טוב שאופן השימוש בו לעולם לא חדל להשתנות. אנחנו עושים את המיטב עד שבנייתו של המבנה מסתיימת, וברגע שהבניין נמסר לבעליו יש הרבה מאד מקום לפיתוח ודמיון"
״ס'גימה ונישיזאווה תכננו בניין גמיש, של בית ספר לאמנות שמשתנה ביומיום: הגשות, תערוכות, מיצגים. המקצועות שאנחנו מלמדים הם הרי לא רק ייצור אלא דיבור על רעיונות, לגלגל אותם אחד עם השני — והבניין מאפשר זאת״, אמר אדר' ארז אלה ממשרד HQ אדריכלים. "האתגר הגדול הוא איך מכניסים בניין כזה גדול לשטח שהוא מאוד היסטורי, טעון. זה בניין שצריך לכבד את כל הסביבה ואת הנוף ולעמוד בקונטקסט הירושלמי הרעיון של SANAA היה שהבניין יהיה כמה שיותר חשוף לסביבה שלו ושהסביבה תיחשף אליו".
"הבניין אמור לחיות ולהיות פתוח בתוך הקהילה, להזמין את הציבור להיכנס, לכנסים, להרצאות, לספרייה ולגלריות. 2,000 סטודנטים שיהיו במרכז העיר זו תנועה מרכזית בחזון" אומר פרופ' עדי שטרן נשיא בצלאל (כלכליסט 8.2020).
מיום הזכייה בתחרות ועד למעבר הקמפוס למגרש הרוסים עברו קרוב לעשר שנים, כ־150 מיליון דולר 500 מליון ₪. את ההשקעה הראשונית שהתניעה את הפרויקט, 25% מהתקציב, תרמה קרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל. הבנייה החלה רק ב־2017. משבר הקורונה לא עיכב משמעותית את הפרויקט. בסגר הפועלים עברו לגור בבית מלון סמוך והמשיכו לעבוד.
המענה האדריכלי אינו זהה באדריכלות החוץ והפנים. קנה המידה של הבניין נקבע על פי ההקשר. מבחוץ מורכב כך שיתאים כראוי לעיר ירושלים. הבניין הענק אך המינימליסטי עוקב אחרי הטופוגרפיה המדורגת. שש קומות הבניין, שתיים מהן מתחת לאדמה, עשויות משטחי בטון שנתמכים בעמודים, משובצים מרפסות וגגות ירוקים. חזיתות המבנה מחופות הזכוכית מאפשרות מבט פנורמי על העיר. "התכנון", כך הסבירו סג׳ימה ונישיזאווה, "מדגיש רב־שימושיות וביטול ההפרדה המסורתית בין מחלקות האקדמיה. התרשמנו מאוד מהלכידות האדריכלית של העיר, ומהעובדה שאפילו הקונסטרוקציות המודרניות עשויות בגימור אבן. זה נותן תחושה תמידית לעיר היסטורית היה לנו חשוב שהקמפוס יתחבר לעיר לא רק מבחינת סגנון עיצובי. שהבניין יקבל מראה ותחושה אוניברסליים אך יתקשר לנצחיות של העיר". (כלכליסט 8.2020)
בחלק הפנימי לא מדובר בחלוקה סטנדרטית לקומות, אלא בלוחות מנותקים זה מזה המאכלסים את המחלקות השונות. הלוחות פתוחים לחלל המרכזי כשהם מותירים חללים אנכיים ריקים ברחבי הבניין. מתאפשר חיבור ויזואלי בין חלקים שונים של התוכנית. כתוצאה מכך, נוצרת זיקה בין החלקים השונים, תוך שכל חלק שומר על עצמאותו. בגלל פריסת הלוחות, האור הטבעי יכול לסנן בחופשיות דרך המבנה הן מלמעלה והן מהצדדים, לחדור גם לאותם חללים היושבים במרכז החלל.
מבחינה חמרית יש כאן החלטה על צמצום השימוש באבן, בשונה מהמתבקש מהתקנות העירוניות התקפות מאז ימי המנדט. מלבד הגרעין הפנימי האטום והמחופה אבן, החומריות היא שקופה בקירות זכוכית, מעקות רשת קלה ופרטים מינימליסטיים. הטרסות שמונחות זו על זו, מורכבות ממשטחים של בטון גרוס לבן, שנראה כמו אבן. המערכות חשופות הצבעוניות לבנה- שקופה. את הצבע מכניסים הריהוט, החפצים והאנשים המתמזגים לתוך המיכל השקוף.
במבנה קיימים אלמנטים רבים של הצללה כמו מתלים, פרגולות ורפפות, שמעידים בבירור שזהו אתר שיש בו חשש עז מקרינת השמש. השקיפות בתוך הבניין משרתת את החזון ליצירת מרחב בלתי מופרע עם העיר. רואים מה מתרחש בסדנאות ורואים מה מתרחש בעיר.
"הבחירה בשימוש בזכוכית במקום באבן, המנוגדת לקוד הבנייה הירושלמי ולתנאי האקלים, בעייתית, אך תורמת לעידון כובד מאסה כה גדולה. חתימת ידם של האדריכלים היפנים המוכרת מפרויקטים אחרים ברחבי העולם ניכרת גם בתכנון הפנימי — החללים המרשימים מייצגים את הנטייה הרווחת היום באדריכלות הבינלאומית להעדיף את חוויית החלל על פני צרכים פונקציונליים." (זיוה שטרנהל הארץ 10.5.2023)
אין ספק שצריך להתרגל למחשבה הלא שגרתית הזו. לפעמים החלונות השקופים יוצרים הסחות דעת. לעיתים יש להשתמש בוילונות כאשר מציירים מודל עירום. החלוקה הלא-שגרתית מחייבת הסתגלות בהתמצאות במבנה, בתחושת הבעלות המשותפת על החלל והעדר פרטיות לעיתים. יש ביקורת שמתייחסת לתחזוקה הנדרשת, למשטר האנרגיה והאור בכיתות ובסדנאות. את הסדנאות למשל מיקמו בקומות המרתף, על מנת שניתן יהיה לשלוט באור.
היחסים בין המחלקות קיבלו תפנית עם המעבר לבניין. "השינוי הגדול ביותר מבחינה אקדמית היה למקם את כל הסדנאות בקומה אחת. כך הסדנאות לעיצוב קרמי, לעבודה בעץ, מתכת, הדפס ועוד נמצאים ברצף בקומה אחת. בחרנו לפתוח את הגישה לסדנאות לכל המרצים והסטודנטים שרוצים ללמוד ולהתנסות בתחומים חדשים ולא לשייך את הסדנאות למחלקות שאליהן הן שייכות באופן בלעדי" מספרת האדריכלית וסגנית הנשיא של בצלאל, ליאת בריקס-אתגר (בריאיון ל-ynet 01.05.23)
ריקרדו קנאטה ממשרד SANAA, שליווה את בניית הפרויקט בירושלים חושב עובדה שהבניין מגיע לגבולות המגרש באופן שלא ניתן להתרחק ממנו כדי להתבונן בו היא דוקא יתרון: "העובדה שאנחנו לא יכולים לתפוס את כל גודל הבניין מהרחובות שמקיפים אותו חשובה מאוד לשילוב הבניין במגרש הרוסים. זה מאפשר לבניין להתייחס למרחב הבנוי המיידי סביבו. הבניין ממשיך את הקונטקסט הסביבתי ומשתלב בעיר" (הארץ 30.3.2023)
חרף גודלו וההחלטות התכנוניות הזרות למסורת המקומית, אין מדובר באייקון. ניתן לדבר פה על צניעות יפנית. זה לא מבנה שמצטלם בתמונה אחת כמו מבני ציבור עכשוויים רבים בעולם.
פרופ' אורי ברטל, ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית לשעבר ויפנולוג המתמחה בתיאוריות של עיצוב יפני, מציין כי "בתרבות היפנית יש מושג שקרוי MA, החלל הריק. עוד בזמן הבנייה אנשים שאלו מה יהיה עם כל המרחבים המשותפים, שהם בעצם נטולי בעלות ספציפית. זה שינוי מאוד משמעותי בבצלאל, כי זה יגרום לכל מחלקה לראות מה מחלקה אחרת עושה ולשתף פעולה" (הארץ 30.3.2023)
"הדרך שבה האדריכלים היפניים פירשו את המרחב הירושלמי, יחד עם כל האתוסים, ההיסטוריה והחוקים העירוניים שמאפיינים אותו בא לידי ביטוי במספר היבטים עיקריים". אחד מהם הוא "התכנון האנכי, הוורטיקלי. תכנון שמבוצע כלפי גובה המבנה ומתייחס למפלסי הקומות וליחס ביניהן, בניגוד לתכנון המבוסס על מבט מלמעלה למטה. הטופוגרפיה ההררית והמפלסים הרבים של העיר חייבו את המתכננים בה לחשוב על תכנון ורטיקלי שמנצל את הבדלי הגובה. גם את מבנה הקמפוס חילקו האדריכלים לקומות מפוצלות במפלסים שאינם זהים, כדי לאפשר התבוננות וחשיפה של קומה אחת לשנייה." (אדריכלית וסגנית הנשיא של בצלאל, ליאת בריקס-אתגר. מתוך מסמך וועדת ההיגוי, פברואר 2020 טליה לוי רוזנבוים 01.05.23ynet )
שש הקומות של הבניין, שלוש מתחת לפני הקרקע ושלוש מעליה, הן למעשה הרבה יותר מפלסים בגבהים שונים מהן ניבטים המפלסים האחרים. במרכז הבניין גרם מדרגות ספירלי מתכתי ולבן המשמש אמצעי ניווט לצד גרעיני מדרגות החירום והמעליות. הקומה השלישית מפוצלת לשניים על מנת שלא תסתיר את כנסיית השילוש הקדוש מהמאה ה-19.
אין כאן התעלמות מתנאי האקלים הישראלי. המענה לקירות המסך מזכוכית הן פרגולות מעין "קסקטים" בליטות כמו מרפסות המצלים וגם נבנו מעין תריסים אנכיים ואופקיים מבטון להצללה שאין מרגישים בהם, בהיותם חלק אינטגרלי מהמבנה. וכמובן שגם מומחים לאקלים אישרו את הבניין.
בכניסה לבניין רחבה וממנה ניתן לעלות או לרדת לאחת משתי קומות קרקע, אליהן נכנסים משני רחובות במפלסים שונים. באחת ממוקמות כל סדנאות היציאה ובשניה – הפעילויות הציבוריות שפתוחות לכולם: הספריה, הגלריה והקפיטריה. בקמפוס כ-100 כיתות בגדלים שונים, יותר מ-25 חללי סטודיו בגדלים מגוונים (מ-80 ועד 700 מ"ר) וכ-65 חללי סדנאות ומעבדות (מחללים קטנים ועד סדנאות בגודל 300 מ"ר). בנוסף, בבניין כ-80 משרדים. יש בתוכו גם מעבר ציבורי מהכיכר העליונה לכיוון מוזיאון אסירי המחתרות וכן שטחים ציבוריים רבים שיוכלו לשמש את העיר לתערוכות, אירועים וכנסים. עוד בבניין, אודיטוריום מרשים. במבנה אינספור חללים כלליים.
אין ספק גם, שהמהלך, שכלל מעבר בתי ספר נוספים לאמנות: סם שפיגל לקולנוע, ביה"ס לתאטרון חזותי ובית ספר למוזיקה מהמזרח, ממקומות שונים בעיר למרכז העיר במתחם סמוך, אמור לסמן שינוי משמעותי לירושלים.
עם כל הביקורת, הבלתי נמנעת לפרוייקט בסדר גודל כזה, קמפוס בצלאל אולי לא יהיה בניין שניתן לצילום אייקוני, אך בכך גם ייחודו וצניעותו המתבקשת בעיר ההיסטורית והטעונה.
https://www.ynet.co.il/architecture/article/sk9ivy2xh#!/replace
