שבת

שבת, פרק 1.

ואוו עכשיו מגיע החלק המאתגר!
טוקיו למתקדמים.

האתגר להניח משהו חדש על היסודות שנבנו אז. האוריינטציה היא אדריכלות מודרנית ותכנון אורבני. המבט מופנה כל הזמן אל המבנה הבודד אדריכלות ועיצוב אל הרקמה העירונית, אל תכניות בניין העיר כפי שהתפתחו לאורך השנים. ההדרכה שאנו מקבלים מעולה. החיים היומיומיים סביב מחלחלים לתוך הסמינר המהלך הזה.

יום שבת 27.4.19 יצאנו מהמלון המוכר באזור שינג׳וקו אליו הגענו אמש, תוך שאנו מפענחים את העיר המוארת על פי נקודות הציון שמסמנים המגדלים: מגדל הטלויזיה הישן והמגדל שהחליף אותו, ארמון הקיסר סביבו התפתחה העיר אדו, לימים מטרופולין טוקיו. כל אלה זכורים מסיורים קודמים ועל כן אנו מרחיקים הפעם לשכונות הלווין, מחוץ למסלול. לחדור ולהעמיק את ההבנה.

Tokyo Institute of Technology
בתחנת הרכבת אוקיימה. זוהי תחנה המשרתת עיירה של כ-6000 תושבים ובכל זאת היא יפה ומודרנית. בחזית פגשנו קבוצה של תלמידי תיכון, אשר הגיעו ביום החופשי שלהם, בלווית מוריהם לנקות את האזור ולטפח את הגן מול התחנה.

האוניברסיטה בה לימדו ארכיטקטורה טובי האדריכלים של יפן, הפכה במשך הזמן לשדה שופע של מבנים מיוחדים, שתכננו מורי הפקולטה במשך או עם סיום תפקידם באוניברסיטה.

מוזיאון לאדריכלות בזעיר אנפין. את בניין הכניסה תכנן שינוהדה ב1987 כמתנת פרידה לפני פרישה, את הספריה תכנן יאסודה. הבניין הראשי של האוניברסיטה נבנה ב-1935 על ידי אדריכל לא ידוע, ובחזיתה עצי דובדבן ענקיים. האודיטוריום נבנה ב-1955 ע״י טניגוצ׳י בסגנון מודרניסטי.

מאחרי שדרת עצי גינקו גבוהים בניין שראשיתו ב-1967 וחידוש ב-2002 ע״י יאסודה. חזיתו הדרומית חופתה בקולטי שמש המספקים לו אנרגיה.

בניין המנהלה הראשון נבנה ב-1967 ע״י סייקה ושופץ ב-2009 בבטון חשוף וזכוכית.


שבת. פרק 2.

אזור שיבויה, אחד הרובעים של טוקיו, מגורים, מסחר. ירד קצת מגדולתו במשך השנים. לאחרונה הוא חוזר להיות שיק בין היתר בזכות חנות הספרים הענקית Tsutay. זהו קומפלקס של חנויות, בתי קפה ובמרכז בניין ענק שמאכלס את חנות הספרים TSite.
האדריכלים ממשרד Klein Dytham Architecture זכו בתחרות שנערכה לתכנון הבניין. זוג האדריכלים שהגיעו ראשונים מבין 80 הגשות הם אירופאים שלמדו ביפן. טויו איטו היה המורה שלהם וההשפעה ניכרת.

את האות T של שם החנות הם ארגו כ-skin, קליפה, שלד חיצוני שמחזיק את המבנה. עיצוב הפנים הולם בחדרי קריאה ומדפי הספרים, כמו גם פיתוח הנוף, הפיסול הסביבתי עד הוו בחוץ לקשור את הכלב.

החנות זכתה באיזכור אחת מ-20 חנויות הספרים היפות בעולם.


שבת פרק 3.

ממול באותו הרחוב, שורה של 5-6 בניינים, כולם של האדריכל פומיהיקו מאקי.

הם לא נבנו באותו הזמן ואינם באותה בעלות. שכן אחד הושפע משכן אחר, עד שגם השגרירות הדנית ששוכנת בהמשך הרחוב, הרגישה מחוייבת גם היא להזמין עבודה מהאדריכל.


שבת, פרק 4.

אם כתבתי על העבודה של נריטה ריי שרק בשבילה היה שווה להגיע ליפן, הגיע תורו של הבניין החדש שנפתח השנה Kashi Yama בשיבויה להתחרות על התואר הזה.

פירוש השם הוא הר עץ האלון.

האדריכל אוקי סאטו בא מאדריכלות ופתח את סטודיו ננדו לעיצוב המצליח מאוד. לעיתים, כמו כאן, הוא חוזר לתכנן, אך היד האפיינית לסטודיו לא נעלמת מכל פרטי הפנים. חמש קומות הבניין, המחופה מבחוץ בעץ אלון והוא מדורג בנסיגה, באופן שמזכיר הר ומכאן שמו.

בקומת הקרקע בית קפה, ומעליו גלריה. שתי קומות הבאות הן חנות של Kenzo – האחת לנשים והשניה לגברים. קומה 4 – מסעדה, ובגג – בר.

הגן, שחשוב כל כך לתכנון היפני, צומצם בסביבה האורבנית לכדי ערוגה אחת שפרחי שדה פורחים בה.

על הפנים אין מה להוסיף, רק לראות.


שבת, פרק 5.

ניקוי תעלות ושריפת פסולת.

ירדנו בטיול רגלי לתחנת שיבויה לאורך תעלות שנוקו ושחזרו לזרום בהן מים. אלה מים מושבים, אבל אין סיבה שלא יזרמו בתעלות פתוחות שסביבן שוקקים חיים.

יפן עברה בעשור האחרון ממערכת הפרדת ופינוי אשפה אל מחוץ לעיר, לשיטה של איסוף האשפה בתוך העיר והובלתה למשרפה ענקית. ההפרדה היחידה היא ל״נשרף״ ו״לא נשרף״ הדבר היחיד שיוצא מהארובה הם מים והאפר משמש לייבוש הים. אפילו אנרגית החום הנוצרת בשרפה מנוצלת לחמם מרכז ספורט גדול שנבנה בסמוך.

מלמעלה עובר ה-Highway, כביש טבעת עילי שהוקם באמצע המאה הקודמת על מנת להקל על עומסי תנועה במרכז העיר. זהו קונספט שהיפנים למדו מאמריקה אחרי המלחמה, והוא מאפיין הרבה ערים אמריקאיות. המקום בו אפשר היה להעביר את הכביש העילי בתוך העיר היה מעל למערכת התעלות העתיקה, שנועדה בשעתה לשרת את הארמון הקיסרי.

ההכרה, כי יתכן ונעשתה טעות בהקמת האלמנט המסיבי והכעור הזה, מגיעה עכשיו עם הנסיון לפרק את ה-Highway, ולהכניס קו רכבת אל מתחת לקרקע. נשארו איזכורים מעטים כמונומנטים אמנותיים.

לבסוף, הכרנו את תהליך ההתחדשות המסיבי בתחנת שיבויה.

תאריך סיום העבודות המונומנטליות מתוכנן ל-2027. בתצפית מלמעלה רואים את המודל.

ולבסוף – התחנה החדשה תוכננה עי ידי תדאו אנדו. אל החלל התת קרקעי, 4 מפלסים מתחת למפלס הרחוב, הוא ביקש להוריד אור ואוויר טבעיים ואילו מבנה התחנה הוא בבטון כמובן, העוטף את החלל בדמות כדור רוגבי ענק.

אפשר לראות ממנו רק חלקים בכל נקודת ראות.
בחוץ חיכה לנו פסל הכלב הנאמן Haziku.

עשוי לעניין אותך

צור קשר
close slider