צללים בהירים

אנחנו תופסים את הרהיט כאובייקט, שעל אף היותו שימושי הוא פיסולי ברובו, ומאמינים שהרהיט המוצב במרחב יכול לייצר את האווירה הרצויה עבור חלל ספציפי.

טל שרמייסטר וסיאה פרמינגר הציגו בקיץ בגלריה פריסקופ רהיטים עדינים בגסותם.

Bikaku Studio – אוצרת שרי פראן. גלריה פריסקופ.

סטודיו BIKAKU הוא סטודיו לרהיטים בעבודת יד.

החוש והכמיהה ליופי ואסתטיקה הם שמניעים את העיצוב, את המחשבה ואת חיי הסטודיו.

אנחנו תופסים את הרהיט כאובייקט, שעל אף היותו שימושי הוא פיסולי ברובו, ומאמינים שהרהיט המוצב במרחב יכול לייצר את האווירה הרצויה עבור חלל ספציפי.

הרהיטים מאופיינים בתפיסה אסתטית ייחודית אך פשוטה, בקווים מינימאליים ובעבודת יד איכותית. https://www.facebook.com/bikakustudio/

טל שרמייסטר וסיאה פרמינגר פתחו בחודש אוגוסט את תערוכתם הראשונה צללים בהירים בגלרית פריסקופ בתל אביב. אוצרת שרי פראן. 

במאי השנה הם השיקו את הסטודיו באירוע בן שלושה ימים בגלריה מאיה ותוך מספר חדשים קיבלו את התערוכה בפריסקופ עם קולקציה חדשה של פריטי ריהוט ואקססוריז מדויקים להפליא. 

אורחות: שרון אלה, גלית גאון.

המינימליזם מאפיין את עבודתם והם עקביים בכך גם בצמצום הביטוי שלהם. עוד אין להם אתר, צילומי העבודות שלהם מינימליסטים כמו העבודות עצמן והם ממעטים בדיבור ובכתיבה במדיה החברתית. 

ובכל זאת, לקראת התערוכה התקשורת חבקה אותם בחום, מה שמוכיח שכשיש לך משהו אוטנתי להגיד ואתה מבטא אותו בעשייה מהודקת, מקצועית שלא רואים את הזיעה שהושקעה בה, האמנות מדברת ואין צורך להטפיח אותה עם גבבי מילים ונחמדויות. 

הסיפור שלהם סופר בכל הסיקורים הנחשבים בעולם העיצוב והאמנות (הקישורים מופיעים בסוף המאמר).

ולמי שדרוש, הנה תקציר: 

טל הוא נפח ממצפה חרשים שבגליל. הוא למד בתיכון במגמת אמנות. אחרי הצבא עבד בשימור מבנים עבור רשות העתיקות. אחר כך מימש את אהבתו לסוסים, עבד בחוות אוסטרליה ובניו-זילנד והתמחה בנברסקה בפרזול סוסים. הוא עבד מספר שנים כשוליה של מסטר בפרזול פרסות, פתח עסק עצמאי וסגר אותו לאחר מספר שנים. 

סיאה בת לאב ישראלי אשר פגש את אמה בטיול ליפן וביחד הקימו את ביתם בישוב האקולוגי כליל, גם הוא בגליל ולהם חמישה ילדים. האב הוא פסל והאם צ’יזורו פרמינגר ידועה בזכות עצמה באמנות האירוח היפני עבור המבקרים בישוב, מתמחה בטקס תה ומדריכה טיולים ליפן. 

כמה שבועות לפני פתיחת התערוכה נולדה בתם הראשונה של טל וסיה איירי. 

בראיון באחד העיתונים מספרת סיאה כיצד השפיעה עליה היותה בת לאם יפנית וזה ניכר היום גם בעבודה שלה. “אם לילדים ישראלים מותר להשאיר צעצועים מפוזרים אחרי ששיחקו בהם, אנחנו התבקשנו לשים לב ולהחזירם למקום”.

החינוך למשמעת עצמית שסיה לקחה על  עצמה כמו מי שגדלה להורה יפני, טל לקח על עצמו מתוך איזושהי משמעת מסוג אחר, שאיננה שמה את האגו בחזית. על כן הוא הלך אל הטובים ביותר לרכוש מקצוע. 

סיה למדה בירושלים בבית הספר לתאטרון חזותי. “תהליך משנה חיים” היא מגדירה את הלימודים בבית הספר, שנותן כלים לחשיבה עצמאית, אתגור מתמיד של המציאות וחשיבה מחוץ לקופסה. בתהליך היא נדרשה ליצור חפצים וסביבות ונעזרה לשם כך במיומנויות של טל. 

סרטון מהפתיחה

הם חזרו ליפן שלוש פעמים בכל מפנה ופרק בחיים שלהם.  אחרי צבא, כאשר נישאו ובסיום הלימודים של סיה. הטיולים היו ארוכים. פעם על סוסים ופעם על אפניים. בכל המסעות חיפשו אחר בעלי מלאכה שונים: אמני נייר, טקסטיל, קרמיקה בשריפת ראקו, עבודות שחזור גגות קש ורעפים, אורגי מחצלות טטאמי נגרי עץ ונפחי חרבות יפניות. מלאכת עשיית החרבות למשל  היא “ליפנים בלבד”. בעלי המקצוע הללו טוענים, כי מי שאינו יפני לא יוכל לבצע אותן. טל התקומם, כששמע זאת לראשונה, אך ככל שהכיר את זה יותר השתכנע שזה כנראה נכון. להיות יפני זה לא דבר אתני בהכרח. זה עניין אישיותי תרבותי שנוגע לאגו. אמונות המזרח הבודהיסטיות אינן מקדשות את האגו כמו במערב. על כן המסירות היפנית לכל סוג של מקצוע היא מסירות לשמה ולא לשם השגת הישגים. פשוט עבודה יסודית כערך. 

הוא הבין שהאדם המערבי יקריב הרבה על מנת להצטיין ולהשיג הישגים. זוהי התפנית שהוא עשה במקצוע. הוא שואף יתר לכוון היצירתי והאמנותי, אף שהוא משתמש בכלים שונים מעולם הפרזול והנגרות ואולי בהמשך מלאכות אחרות, אותן הם עושים במסירות ובהתמדה מתוך התבוננות בעשייה של מעצבים אחרים. וכך נוצר הסגנון שלהם. בתחילה יצרו עבור עצמם ועבור חברים ומשפחה וכעת הם יוצאים מהמעגל הקטן למרחב. 

תמונות מהתערוכה

פרטים בתערוכה 

אדר’ אריה קוץ

פתיח בקטלוג :

https://catuv.blogspot.com

הם הקימו את הסטודיו שלהם בקיבוץ עין חרוד, במחצית הדרך מהגליל הרחוק למרכז הארץ. חשובה להם האוירה הכפרית השלוה שנותנת להם את השקט ליצור. זה ניכר ברהיטים הנקיים, המוציאים החוצה את מהות החומר, כאשר עקבות תהליך העבודה עוד ניכרים בהם. ברוח הואבי סאבי, חלק מהתהליכים הם מקריים ולא נשלטים וזה מה שמוציא מהם את היופי המהותי שלהם.  

פנים הסטודיו בעין חרוד צילום סיה פרמינגר 

תמונות מהקולקציה קרדיט סטודיו Bikaku, סיה פרמינגר, עמית מן, יונה פרמינגר

וילון מברזל בניין בעוד הוילון היפני הוא מחצלת קנים או ענפים. 

Bikaku אמא של סיה הציעה את השם לסטודיו. “המשמעות של המילה ביפנית היא “תחושה של יופי” הבזק של המהות מדויקת; עוצמה וחדות שבו בזמן משרות שלווה. התחושה שעולה מול יופי המייצר מתח בין הארצי לנשגב” 
והם אומרים: 

“ואהבנו אותו, כי הוא תואם את האמונה שלנו, שאסתטיקה היא צורך אנושי, ואת השאיפה שלנו ליצור יופי כתחושה שעוטפת ומחלחלת פנימה״.

מסכימה לחלוטין. זו גם המהות הפנימית האותנטית שאני מחפשת בעבודות שאני מציבה בחלל. אני גם מחפשת את מי שמתרגשים מכך: אמנים כמו טל וסיה וגם לקוחות שירצו לשלב עבודות כאלה בביתם. זה לא מובן מאיליו, אבל מי שמוצא את הדבר הנדיר הזה מתרגש.
כמו בכל פעם שאני נוגעת בדבר האמיתי, אני בטוחה שדרכנו עוד תיפגש 

סטודיו Bikaku 

https://www.instagram.com/bikakustud

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Call Now Button
צור קשר
close slider

אם גם אתם אנשים מיוחדים, עם עולם פנימי עשיר, ידע תרבותי, ראיתם עולם ואתם מחפשים עיצובים לא שיגרתיים שיבטאו אתכם – בואו נישאר בקשר!