תכשיט קטן שיצרתי מדירת קבלן בהצליה

מידי שנה נבנות בישראל כ-50,000 דירות חדשות לעומת כ-15,000 בתים חדשים צמודי קרקע. פי שלוש ויותר. על אף המאמצים שעושה הממשלה לפיזור האוכלוסיה בפריפריה באמצעות תכניות מחיר למשתכן, הביקוש לדירות הוא עדיין במרכז בתכניות התחדשות עירונית. אשתקד היתה הרצליה במקום שני במכירת דירות חדשות אחרי רמת גן.
הנתונים האלה מצביעים על כך שרוב המגורים בהווה ובעתיד יתרכזו בבנייה רוויה ואם אלו דירות חדשות, הן תהיינה דירות קבלן, גם אם העיסקה בוצעה בקבוצת רכישה או בתכנית תמה.
עיצוב דירת קבלן שונה מעיצוב בית בבנייה פרטית או אפילו משיפוץ דירה בכך שהקבלן מחזיק בתכניות האדריכליות ובמפרט הקבלני ואם הבעלים החדשים צריכים לשינויים על מנת להתאים אותו לצרכיהם, טעמם וחלומותיהם, נדרש מהם להתדיין ולהגיע להסכמה מה ניתן ומה לא ניתן לשנות. שינויי דיירים הוא מונח שגור בפי כל מי שקנו דירה מקבלן. הקבלן מעמיד לרשות הקונים גוף מתאם, מעצב, הנדסאי או א=D7ריכל, אשר מהווה את החוליה המקשרת בינו לבין הרוכשים. הזמן המוקצב ללקוחות הוא מוגבל ומתאם השינויים מייצג את האינטרס של הקבלן. קבלן יעדיף כמה שפחות שינויים. כל סטייה מהרוטינה מהווה טרדה עבורו. הלקוח שרוצה לתרגם את מאווייו הכמוסים ביותר לדירת חלומותיו יתקשה למצוא כאן אוזן קשבת. מתאם השינויים של הקבלן גם לא יסייע בבחירת חומרי גמר, פריסת קירות, עיצוב תאורה, תכנון ריהוט ומטבח, סטיילינג ואקססוריז. ולבסוף, דרוש שיהיה גם מי שרואה את התמונה הגדולה, לא מופתע משלבי ההתקדמות לוחות הזמנים והתקציב, מכיר ספקים ובעלי מקצוע לכל מה שיעלה בדרך ובעיקר יכול להציג חזון ברור לאן הוא חותר.
בפרויקט קבלני הדירות מתוכננות כך שיפנו למכנה המשותף הרחב ביותר ובסטנדרט בנייה כזה שיהיה כדאי ליזם ולקבלן. לכן, עדיף למי שהשקיעו מליוני שקלים ברכישה להשקיע עוד כמה אלפים ולהצטייד במעצבת פנים פרטית ,אשר תהיה להם מורה נבוכים בתקשורת המורכבת עם הקבלן ומצפן בדרך הארוכה והמבלבלת.

כאלה הם ש.וא., זוג מקסים בשנות ה-60 לחייהם אשר “היגרו” מעיר מגוריהם לכוון המרכז ורכשו דירה מקבלן בבניין ההולך ונבנה בהרצליה. זהו בניין בממדים לגמרי אנושיים: 7 קומות, דירות בודדות בקומה ואף על פי כן, עברו כמה שנים מיום חתימת החוזה ועד למסירת הדירה.
הדירה נמכרה כ93ירת 4 חדרים, כ-90 מ”ר, זכתה למרפסת חזית עצומה יחסית של כ-27 מ”ר, העוברת לכל אורך החזית. מיקומה בקומה החמישית, הגבוהה יחסית קיבלה מבט יפה אל הנוף ואור רב, שכן החלונות הם מעל לגובה העצים הוותיקים שבשדרה. גודל הדירה עם מרפסת גדולה בהחלט סיפקה את צרכיהם.
רוב הריהוט אמור היה לעבור איתם מדירתם הקודמת והם ביקשו להגביל את שינויי הדיירים על מנת שלא לחרוג משמעותית מהתקציב אשר הועידו לבית ולמעבר אליו.
המבנה האדריכלי הכמעט ריבועי של הדירה הווה יתרון בכך שאפשר תכנון כמעט ללא מסדרונות.

הקונספט היה לכוון את האוריינטציה של הדירה כלפי מקור האור והנוף היחיד – המרפסת. הסלון ופינת האוכל אוחדו לחלל אחד. הספה הועמדה מול חלונות כדי להשיג מבט אל הנוף החוצה. קיר המסדרון שמאחורי הספה נותר במקומו בהיותו קיר נושא קונסטרוקטיבי ואילו הטלוויזיה מוקמה מולה על הקיר הפונה למרפסת. שטח אחד משני חדרי הרחצה צומצם והפך לשירותים בלבד, לטובת ארונות נוספים.
רוב הבחירות של חיפויים, כלים סניטריים (מודי) נעשו אצל ספקים של הקבלן ומתוך המבחר הסטנדרטי. המטבח (מטבחי אביבי), בגודל ובמיקום שתכנן הקבלן, תוכנן בפורמייקה אפורה עם מעט מאוד תוספות ממפרט הקבלן.
התהליך מתחיל בבניית פרוגרמה המעמידה את מפת רצונות הלקוחות על מפת האפשרויות שמאפשרת התכנית ומאפשרות מגבלות התקציב והסכמות הקבלן.
בשלב הבא מוגשות תכניות למתאמת שינויי הדיירים ולאחר מכן נבחרים חומרי הגמר והמטבח.

השינויים העיקריים שנעשו היו בתאורה (ER Lighting), בחשמל ובהנמכות הגבס המסתירות את תעלות המיזוג. השאיפה היתה לשמור על גובה תקרה מקסימלי היכן שניתן. התאורה ברובה תאורה נסתרת או מנורות up light, המאירות באור בלתי ישיר. מעל שולחן האוכל והאי במטבח נתלו מנורות זכוכית שקופה במטרה לא להתערב בניקיון החלל. הדגש בתאורה ניתן לקיר המסדרון המרכזי על מנת לייצר עניין ולאפשר, אם בעלי הבית יבחרו, לתלות עליו עבודות אמנות
למשטחי המטבח נבחרה אבן טבעית לבנה הנקראת “טאג’ מאהל”, על שם המבנה היפהפה בהודו הבנוי שיש לבן. זו נקודה מרכזית בבית והמשטחים הלבנים מבהיקים ונותנים לה נופך מפואר.

לאחר התכנון ובחירת החומרים, מתחילים חודשים ארוכים של המתנה תוך כדי פיקוח בנקודות זמן שונות ולבסוף מוגשות תכניות הנגרות ונרכשים פרטי הריהוט.
שולחן אוכל גדול בעץ אלון (טולמנס’) הוא הליבה החברתית של הבית, סביבו מתכנסת המשפחה המורחבת לארוחות שבת וחגים.
נגרות: הארונות בחדר השינה, חדר העבודה, ארונות האמבטיה וארון מכונות הכביסה צבועים בתנור (נגריית טידה) משלימים את הבית בפשטות נקייה.
גם בחדר השינה הוצבה המיטה כך שהשוכבים בה יוכלו לחוות את החוץ מהחלון הגדול ומהמרפסת. חדר העבודה הוצב בממ”ד וכל קיר פנוי בשני החדרים משמש להציב ארונות המכילים את כל מטלטליהם של בני הזוג שכן לדירה אין מחסן או שטחי אחסון.
מכונת הכביסה והייבוש הוצבו במבואה לחדר הרחצה בתוך ארון ייעודי המהווה גם אחסון לסולם, קרש גיהוץ וכדומה ואילו מחסן נוסף נמצא במסדרון השירות הצר הנמשך מתוך האמבטיה, היכן שבמקור תוכננו להיות מכונות הכביסה.

את המרפסת הארוכה מעטרת צמחייה המוסיפה רעננות לכל הבית ומאפשרת ישיבה נעימה בחוץ.
התוצאה נראית קלילה ואוורירית. פשוטה, לא עמוסה והיא תולדה של תכנון שהוציא את המיטב מהקיים והוסיף עליו אך מעט.

מה מקור הקסם שמעניק לדירה את תחושת האווריריות המוארת והנעימה כל כך. קודם כל היא מתאימה לד=99ירים. זוג שקט וצנוע בעל טעם דומה המאפיין אותם. מגבלות התקציב אפילו היוו יתרון, כי לא היתה פה הגזמה בשום דבר או אלמנט. הדירה נותרה פשוטה ונקייה והיתרונות שלה הועצמו.

כמעצבים אנחנו לא פעם נכנסים לחיים של הלקוחות שלנו

את ק. אני מכירה הרבה מאוד שנים. ההורים שלנו היו קרובי משפחה, כאלה שקשה לנו לזכור בדיוק איך ודרך מי, אבל אצל המשפחות האירופאיות, כל קרוב נקרא בן-דוד ולא דקדקו בו דקדוקי עניות.

כשהייתה סטודנטית, הוצבה כמדריכת של”ח בבית הספר בו למדתי בירושלים והפכה עד מהרה למושא הערצה של בני (ובנות) השכבה. לאורך השנים רכשנו חיבה הדדית אחת לשנייה, אך מיעטנו להיפגש, גם כאשר עברתי לגור בתל אביב. אך היא עקבה חרישית אחרי התפתחותי המקצועית בבלוג וברשתות החברתיות. כאשר פנתה אלי וסיפרה שהיא עומדת למכור את דירתה במרכז תל אביב ולעבור להתגורר בכפר סבא, ליד ביתה ונכדתה הבוגרת, נוצרה ההזדמנות לחדש ולחמם את הקשר האהוב.

לא חששתי, כפי שלעיתים מזהירים, מפני עבודה עם חברים או משפחה. להיפך. אחד השלבים הקריטיים בבניית הקשר עם הלקוח הוא שלב בניית האמון ההדדי. בטחנו אחת בשנייה. אמון שהלקוח צריך לרכוש כלפי המעצב עובד גם בכיוון ההפוך. המעצב חייב לבטוח בלקוח, כדי שיוכל לעבוד בחופשיות וללא חשש. המעצב חייב להרגיש שהלקוח נותן בו אמון, כדי שיוכל להעז ולהציע פתרונות לא שיגרתים, חומרים מעניינים או ספקים שהם בבחינת אמנים, שיתנו גם הם את כל כולם להצלחת הפרויקט. אם המעצב לא ירגיש על קרקע בטוחה הוא ילך על הפתרונות הבטוחים, כאלה שלא יסכנו אותו. דרכים חרושות, שכבר נוסו אך גם נשחקו עד דק.

הדירה שעמדה לעזוב במרכז תל אביב הייתה מואפלת  בתריסים מוגפים מרבית שעות היום, כדי למנוע מ-12 החתולים איתם התגוררה מליפול מהחלון. מי שמתגורר עם תריסר חתולי רחוב, מחזיק ארגזי חול ופחים מלאים אוכל לחתולים, יש לו ללא ספק לב ענק של חמלה לבעלי חיים. זה הולך טוב עם הסתגלות גבוהה לשיער פרווה בכל מקום  וריחות כבדים בחלל הבית.

את הדירה החדשה היא עוד לא מצאה וגם היה ברור שהטעם שלנו אינו דומה. היא אוהבת ריהוט מרוקאי, ריקועי נחושת ושטיחים צבעוניים, רחוק מהצמצום ברוח יפן שאני דוגלת בו. ובכל זאת צעדנו בשביל הזה יחד ונהנינו מאוד. הדירה שנמצאה בבית משנות השבעים דרשה שיפוץ מסיבי. שלושת חדרי השירותים אוחדו לאמבטיה גדולה ומפנקת בחיפוי קרמיקה שחור-לבן ואמבטיה stand alone מקוריאן. (מודי) ק. הוסיפה לה נופך דרמטי בעזרת כמה מחפציה.

מצאנו פתרונות לשפע החתולים, החל מארגזי החול לחתולים שמתנקים בעזרת מים זורמים ישירות לביוב, דרך סורגים שקופים שנועדו למנוע את נפילתם מקומה גבוהה ודרך פתחים בדלתות יעודיים למעבר חתולים.

השארנו את רצפת הטרצו המקורית והעברנו אותה ליטוש. היה צורך להעביר את החשמל דרך התקרה המונמכת, אז ניצלנו אותה לצורך תאורה נסתרת, שנועדה להאיר את הקירות, עליהם נתלו עבודות האמנות של ק. מנורות נוספות (אקסלוסיב) השלימו את תאורת הבית.

למטבח (רגבה) בחרנו חיפוי פורניר ירוק ומשטח קוריאן ירקרק, שהשתלב נפלא עם הריהוט המרוקאי. את התגובה של ק. תוכלו למצוא בסרטוני הלקוחות הממליצים שלי.

אז כשאני נשאלת אם אני עושה רק עיצוב באסתטיקה יפנית, זו התשובה: אני עושה מה שמשמח את הלקוחות שלי, אך שומרת אמונים לעקרונות עיצוב נכון ואותנטי

בית יצוק

בטון ופלדה, חלודה ואבן, עץ ופליז – חומרים חזקים בעיצוב בית בצור יגאל

צילומים: איתי אבירן

אחד הבתים שצולם ופורסם בספר “הכח הנשי” של בנין ודיור בצור יגאל שעיצבתי עבור רותי. את הבית סיימנו לשפץ לפני כשנה וצילמנו כבר לפני מספר חדשים. הסתיימו גם הפינישים הקטנים, שתמיד נגררים בסוף העבודה. אבל איכשהו לא יצא לי עדיין לכתוב בניוזלטר על הפרויקט הקטן והנכון הזה.

הדמיה

רותי קראה לי כאשר החליטה לעבור מדירת קרקע ברחובות לישוב צור יגאל השכן לכוכב יאיר בשרון המזרחי. הקמת הישוב ב-1990 נועדה למשוך אוכלוסייה מקו החוף אל פנים הארץ ולחזק את ההתיישבות על קו התפר. בית טרומי בשכונת דו-משפחתיים. בתים שנבנו, כשמשאת נפשם של ישראלים היתה להגיע לבית קרקע. המבנים היבילים הובאו על גבי משאיות, יצוקים בבטון קירות, רצפה וגג. גגות רעפים הותקנו להם במקום, פיסת גינה מלפנים ופיסת גינה מאחור.

שלושת האתגרים שעמדו בפני כשבאתי לעצב את הבית הצנוע הזה:

הראשון היה למקסם את השטח שלא עלה על 70 מ”ר ולאפשר את כל השימושים שהיו בפרוגרמה: חדר שינה, סלון, חדר בו תוכל לארח את ילדיה הבוגרים, מטבח, חדר רחצה ושירותי אורחים. רותי מארחת לעיתים קרובות 8-10 אנשים לארוחה. הדרך בה אני חושבת כיצד למקסם שטח בדירות קטנות הוא על ידי כפל שימושים. כאשר חדר או שטח אחד יכול לשמש בשתי פונקציות או יותר נוצרת סופרפוזיציה של שטח אחד על גבי השני.

כדי להשיג זאת עשינו מספר דברים: המטבח עבר מחלל הסלון לחדר השינה הקרוב לדלת הכניסה אשר פונה לחזית הבניין ואשר גובל במרפסת המקורה בפרגולה. להעברה זו היו כמה מטרות: ליצור שטח רציף וגדול עבור הסלון וליצור מעבר בין המרפסת בחזית למטבח. כך, הוצאנו את שולחן האוכל הגדול המארח 8-10 איש החוצה מתחת לפרגולה והשארנו מקום לארבעה סועדים סביב האי במטבח.

הבית נרכש עם מחסן יביל בחצרו האחורית. הכשרנו אותו וקיבלנו התר עליו ועל הפרגולות. כל מה שלא חייב להיות בבית, הוצא למחסן. ציוד, מכשירים ואפילו מקרר נוסף, מה שאפשר להסתפק במטבח במקרר אינטגרלי ברוחב 0.60.

ולבסוף, הסלון ניתן לחלוקה באמצעות מחיצת זכוכית מתקפלת. ברוב הימים זוהי פינת הטלויזיה והעבודה של רותי ואילו כאשר היא רוצה להלין אורחים, נסגרת המחיצה לחדר עם ספה נפתחת למיטה.

האתגר השני היה לפתוח את החלל, שהיה כלוא בשלושה חדרים חשוכים למדי. במבנה טרומי, היצוק כולו בבטון, כל הקירות הם קירות נושאים וכל הריסה דורשת להציב קורות פלדה, שיישאו את הגג במקומם. קורות הפלדה עברו קורוזיה שהעלתה עליהם חלודה, שהכניסה צבע כתמתם ירקרק לבית. כל מה שניתן לפתוח נפתח. החלונות הורחבו, המסדרונות קוצרו, המבט נמשך החוצה והעין יכולה לחוות מרחב גדול ממה שהוא באמת

האתגר השלישי הוא לעבוד עם החומר. בעיצוב שלי אני שואפת להדגיש את האותנטיות של החומר. במבנה הזה החומר הדומיננטי הוא הבטון. היכן שניתן היה, קילפנו את קירות הגבס שחיפו על הקירות. היכן שחשפנו בטון או חתכנו בבטון השארנו אותו גולמי. החומר השני הוא כאמור הפלדה החלודה של הקורות. אליהן הצטרפה ספריית ברזל מסיבית, אשר הוצבה באופן בולט על קיר הסלון. צירפנו את הפליז הזהוב, שמופיע בעיקר במנורות אך גם בברז המטבח, פרטי פזול ועוד. 

עיצוב גופי התאורה בפליז עם צינורות הפליז הצמודים על הבטון, נבע מהשאיפה שלא לפצוע את הבטון בחציבה ולהוביל את החשמל על גבי הקירות ולא בתוכם.

רצפת האבן האפורה (שי גריי) ומשטחי המטבח באותה האבן מוסיפים למראה הבטון החשוף ואילו המטבח נבנה בפורניר אלון. 

באמבטיה נבחרו אריחים גסים וטיח מינרלי צהוב.

את הפרק נחתום בכמה מילים על הריהוט, השטיחים והחפצים המאוד אישיים של רותי, חלקם עברו אליה ממשפחתה שמקורה בנהלל. הם מספרים סיפור בן 60 שנה או יותר. אחרים נרכשו במהלך הדרך. פה שולחן צורפות עליו היא יוצרת תכשיטי זהב עדינים, שם שולחן עץ שהכין עבורה ידיד משפחה ואנו שיבצנו בתוך מסגרת ורגלי פליז שהעניקו לו מראה עדכני. ספת העור שנראית ישנה היא דווקא רכישה חדשה מטולמנ’ס כמו גם הכסאות הצבעוניים. 

השיפוץ כולו לא ארך יותר מ-6 שבועות על ידי הקבלן לירון שוורץ שעשה עבודה נפלאה. לבסוף, הנה מה שכתבה לי רותי: 

“אסתי הובילה את שיפוץ הבית.
מבית קטן וחשוך, ספון בתוך שפע קירות וכוכים, התקבל מתחם מגורים פתוח ומאוורר, כאילו הורחבו קירות הבית והתאפשרה כניסה של אור מהגינה.
אסתי הושיטה יד בוטחת וליוותה את כל שלבי ההתחבטות, מגיבוש הרעיון, דרך בחירת החומרים לשיפוץ, הרהיטים וכל שאר פרטים עד לגמר.
מכל זה יצא בית יפה ונעים. מתאים כמו כפפה ליד, הולם כמו חליפה מחויטת ומדויקת, ובעיקר – משמח!”

תודה גם לך רותי! היה תענוג לעבוד איתך!

שרטוט

ועכשיו, אליכם קוראים יקרים – אם אתם רוצים בית משופץ, יפה ומעוצב עד פסח הקרוב (אנחנו עכשיו בתחילת השנה...) – זה הזמן להתחיל בעבודה! פנו אלי במהרה, ונתחיל לעבוד:

לקבלת הצעת מחיר לפגישת יעוץ הרשמו כאן

הכתבות הבאות:

מהו צבע השנה של פנטון ומהו אינדיגו? 

האמן היפני מוריקמי גאון או מתחזה?

מעל פני השטח – על גגות תל אביב

האתגר הפעם היה מפנק, בעיקר אותי כמעצבת. כבר נדרשתי בעבר לעצב דירות לצעירים. בדרך כלל זו דירה שכורה עם ריהוט שאומץ מאחרים או מקסימום מאיקאה.  אז גם אם החבר’ה חמודים ומעודכנים וכיף לעבוד איתם, הפיתרונות חייבים להיות חסכוניים. לכן כשהוזמנתי לעצב את יחידת הסטודנטים הזו יכולתי לחגוג.

דירת הגג של זוג עורכי דין ברמת אביב הוותיקה החלה להתרוקן. הבת הבוגרת נישאה ועזבה את הבית. הבן הסטודנט ביקש להמשיך ולהתגורר בדירת ההורים, אלא שחדר הנעורים שלו כבר צר למידותיו.

בקומה השניה של הדופלקס היתה יחידת אירוח מחופה פרקט עץ, ששניים מקירותיה חלונות הפונים אל גג רחב ידיים. מרפסת גן עוטפת אותה משני עבריה עם דק בעץ איפאה, מרוהטת לאירוח קיץ תחת פרגולה, נדנדות וצמחיה משמחת. ליחידה צמודים מטבחון על קיר אחד שמוסתר מאחרי דלתות הזזה, שירותים ומקלחת.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

השיפוץ והריהוט מחדש של היחידה נועד להתאימה למגורי הרווקים של הסטודנט מבלי שיצטרך לעזוב את דירת ההורים, לשביעות רצון הצדדים, אם להשתמש בניסוח משפטי הולם. כדי לשמור על פרטיות הדייר, הופרד החדר מיתר הקומה באמצעות קיר סוגר ודלת של סקריניו הותקנה בו בקו אחד נקי עם הקיר, שמארח את הפסנתר המשפחתי.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

בדרך כלל חלל כזה קורא למתכנן להשאיר אותו פתוח ככל הניתן, לנצל את האור הטבעי בשעות היום, לספוג את הנוף הנשקף מהנקודה הגבוהה. מראה העיר המוארת יפה גם בלילה. אולם זו לא היתה ההעדפה של הדייר הצעיר. הוא ביקש לאפשר לו שני מצבי החשכה. האחד לשינה והשני לעבודה בלתי מופרעת. בחלונות הותקנו וילונות כפולים (Orgon) האחד וילון דואט אטום, שמיועד להאפיל את החדר בעת הצורך ואילו השני בבד קפלים המעביר אור, אך מונע המבט מן החוץ פנימה בעיקר בשעות החשכה כאשר בפנים החדר דולקת תאורה.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

שלושה סוגי תאורה מתאימים לתרחישים שונים בחדר. התאורה כללית מן התקרה בפס צבירה המאיר את קיר הספריה, ושני גופי uplight  מאחרי הספה. האור חם ולא ישיר. מעל לשולחן הכתיבה מנורת קריאה שיכולה להפוך ל up-down (קמחי תאורה). כך מתאפשרת בחירת סוג וכוון אור במצבי רוח שונים.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

הריהוט הותאם בנגרות מצוינת של גיל ללוז ורועי בר זכאי מנגריית “נגרים” לצרכים של מי שמנהל את חייו מחדר אחד וכולל: ארון בגדים, שידה, שולחן עבודה וספרייה גדולה, כולם תוכננו כיחידה המשכית אחת בעץ צבוע.

ספה נפתחת של Milano Bedding, שאין כמותה גם לאירוח וגם לשינה יומיומית נוחה וטובה, כורסה נמוכה חד מושבית של האביטאט, סט שלחנות קפה של חברת Kartell וכסאות קלועים של Gaga and Design בגלריה של אבי בורלא Primitive  משלימים את ריהוט בדירת הגג.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

בואו נודה, שזו לא בדיוק דירת סטודנטים אופיינית אבל אם אפשר אז למה לא לעשות את זה יפה, נכון ואיכותי?  ועל הדרך, גם קיר פינת האוכל בדירת ההורים נצבע סגול לילה, צבע השנה של 2018.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

דרך משקפיים כתומות- עיצוב מרפאת עיניים בתל אביב

רואים טוב? אם לא, תוכלו להגיע למרפאת העיניים שעיצבתי בבית דחף בתל אביב.

כדאי לכם, הנוף משם מדהים.

בתמונה: שדרות ירושלים ביפו, הנוף מחלונות המשרדים מתחת לבית דחף

ישנם בניינים, שאומרים עליהם בבדיחות, שטוב שאתה נמצא בתוכם, כי אז אתה יכול ליהנות רק מהנוף הנשקף מהם. גם אם האדריכלות שלו התכוונה לטוב, “בית דחף” בפינת הרחובות בן צבי ושדרות ירושלים ביפו, ידע ימים טובים יותר. חזותו מגושמת ואפרורית, מסדרונותיו מזכירים בנייני הסתדרות מוזנחים, אך מחלונותיו  הגבוהים נשקף הים למערב ושדרות ירושלים המוריקות לצפון.

המרפאה הותיקה שופצה, לאחר הרבה שנים של תחזוקה בינונית, גיבוב ריהוט מזדמן ומזדקן, דלתות חבוטות משנים, תקרת מגשים מהפשוטות ביותר ובהן מהבהב עדיין אור ניאון קר ולא נעים. המשרד שבקצה המסדרון קיבל את השאריות של מה שחתכו ממנו יתר המשרדים, מה שהשאיר אותו עם צורת משפך בלתי אפשרית. הדבר היחיד החינני שנותר בו היא שורת החלונות, בעלי מסגרות אלומיניום בצבע ברונזה ובעיקר הנוף המדהים שנשקף מהם.

בתמונות: לפני

  

באופן לא שגרתי החלטתי להציב את שולחן הרופא כאשר צדו מופנה לדלת הכניסה, אולם פניו אל החלונות. כך שהוא, אשר מבלה בקליניקה יותר מלקוחותיו, יהיה זה שיהנה מהנוף המקסים. היה צורך להקצות מקום גם ליתר מכשירי הבדיקה ולכיור. מתחת לקו החלונות בנינו ארון חדש מעץ לבוד, מעץ הלבנה (מבירץ’) אשר מסתיר את הצנרת של מערכת המיזוג אך גם מותיר מקום לאחסון חומר משרדי ותרופות. בחומרים ובטיפול בפרטים הסכים הדוקטור לאמץ את הקו היפני אשר הצעתי. לו עצמו יש משפחה ביפן, ומה שהצעתי לא היה זר לו.

בתמונה: אחרי

 

 

 

מראה המרפאה: צורת החלל מאתגרת

בחזית השולחן מזוודת עדשות הבדיקה הישנה ועל הקיר יצירת האמנות שנוצרה מהן

הצעתי לחפות את הרצפה בפרקט טבעי. דעתי התקבלה ברצון, למרות הדעות הרווחות שאין זה חומר מתאים לחללים ציבוריים. אני חולקת על הדעה הזו ומסרבת ככל שאוכל להכניס לעבודותי פרקט למינציה סינטטי.

כבר היו לנו כסאות כתומים במצב סביר והמשכנו עם הצבע הזה. החלונות קיבלו וילונות דואט של אורגון בצבע כתום חוור. דואט הם הווילונות בצורת הרמוניקה והם מחדירים אור, תוך שהם מרככים אותו ונוסכים צבע כתמתם ונעים בחדר. צריכים אותם בעיקר בשעות אחרי הצהרים כאשר השמש יורדת לים בזווית אכזרית, ונכנסת הישר לחלונות. בחרנו שולחן מעץ בהיר בחנות הריהוט המשרדי פיטארו וכיסא מנהלים לבן  נרכש בשכטר ברמת החייל.

הכסאות הכתומים הכתיבו את הצבעוניות של הווילונות. איך כתמתם נכנס פנימה כשהם מורדים

במרפאה הישנה מצאתי מזוודת “ג’ימס בונד” כפי שהן נקראו בשעתן, המכילה עשרות עדשות אופטיות, אשר שמשו לבדיקה אופטומטריסטית. היום זה נעשה בעזרת מכשיר המאפשר לרופא להחליף את קימורי העדשות באופן אלקטרוני, אך בעבר היה עליו להרכיב את העדשות אל תוך משקפי מתכת מיוחדים. גם את המשקפיים מצאתי.

 

הזמנתי את האמנית שילה אורינגר וביקשתי ממנה להכין מהעדשות עבודת אמנות.

 

שילה הגיעה מפרדס חנה לתל אביב לפגוש את הלקוחות. היא עובדת הרבה ב Ready Mad וכך גם בעבודה זו. היא הציבה את העדשות בתוך ריבועים על גבי לוח, שהיא מצאה מתגלגל באיזה מקום.  ועכשיו העבודה תלויה מאחורי הכיסא של הרופא. העיניים הרבות כמו מסתכלות מתוכה, כאשר חוטי תפירה כחולים ואדומים משתשלים להם בחופשיות, כדי ליצר להן מסגרות.

בתמונה: בונזאי משיח ההדס וסימנית שמשמעותה “יופי”

 

 

גם מסגרת המתכת קיבלה התייחסות, כאשר הוצבה כמו מוצג מוזיאלי על מעין פדסטל (קן) מגזע עץ לא מעובד.

 

ביום בו היא הגיעה לתל אביב להביא את העבודה, התארחו כאן קרובי בני משפחת הרופא אשר הגיעו מיפן והילדים השתעשעו בהרכבת המשקפיים המצחיקים

 

בכדי להשלים את המראה היפני של המרפאה, הבאתי עץ בונזאי של צמח הערבה. בונזאי היא האמנות היפנית, שעוסקת בגיזום עצים במטרה להפוך אותם לננסיים. מן העבר השני הצבתי עץ אהבה בעל הגזע המסתרג, גם הוא עץ שמקורו במזרח. ולהשלמת כל זה הצבתי שלט קטן בקליגרפיה יפנית שהכינה לי המסטרית תרצה פייטן, לחתום על עבודותי. משמעות הסימנייה “יופי” מילה שמבטאת היטב את יופיו של המקום. ביציאה מהמרפאה תלויה כרזה מפעם המבקשת לשמור על השקט ולהזכיר שאנחנו עדיין, אחרי הכל, עדיין בישראל.

 

 

 

כמו כמה טיפות של גשם על אדמה צחיחה – עיצוב בית במושב

היא התקשרה אלי בקיץ שעבר, חברה שקוראת את הניוזלטר הזה ממש כמותכם כרגע. אחת התמונות שבתה את ליבה בצבעוניות שלה. הכרנו בעבר דרך עבודתנו המשותפת, אבל היא לא עשתה את ההקשר בין אסתי דינור שהכירה לבין המעצבת שאת עבודתה היא אהבה. “נתפסתי לעיצוב שלך” היא אמרה, “הוא לא שגרתי, מרענן ושמח”. היא ספרה לי על הבית שלה ושל משפחתה שנקנה בעבר, ומה שאהבו בו שהיה מאוד מואר. עכשיו הם על פרשת דרכים אם לשפץ או לעבור. החוויה שלי הייתה שיהיה קשה ויקר מאוד להביא אותו להיות שוב בית מואר. היו שם לא מעט בעיות, אולם לא שיתפתי אותה בחששותיי. עברו לא מעט חדשים והיא התקשרה שוב. “שכרתי בית עד שנחליט מה בדיוק לעשות”. הדברים מסתדרים מעצמם לפעמים אמרתי לעצמי, כאשר הגעתי לבית החדש, אשר נותר להתאים אותו למגורי המשפחה על ארבעת ילדיהם.

כאן אני ממליצה לרכוש ריהוט גנרי, שיוכל להתאים גם לחללים הבאים שיגורו בהם. אנו נמנעים מלהשקיע הרבה במה שבברור לא יהיה לו שימוש במקום אחר, כמו וילונות התפורים למידה. נמנענו מלרכוש ריהוט או גופי תאורה גדולים מדי, למרות שהחלל הזה ממש מבקש את זה. ובכל זאת התמונות משקפות בית בהיר, בעיצוב מודרני, שאין בו דבר מהארעיות של בית שכור. והצבע והשמחה שמשכו את עינה בהתחלה? לבסוף היא נמשכה דווקא לצבעים מונוכרומטיים: שחור, אפור חום ולבן, אבל זה מה שהבית ביקש וקיבל.

הפרדוקס הוא שעשיתי שימוש בדימוי של טיפות גשם על אדמה צחיחה, משום שהיום שנבחר כדי לצלם בבית עם חלונות הענק, היה אחד מימי הגשם הבודדים בחורף האחרון. טיפות הגשם הסתדרו להן על החלונות כמו וילונות תחרה דקה.

והצבע והשמחה שמשכו את עינה בהתחלה? לבסוף היא נמשכה דווקא לצבעים מונוכרומטיים: שחור, אפור חום ולבן, אבל זה מה שהבית ביקש וקיבל.

 

תמונות הכתבה צולמו ע”י:

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

 

הלבשת בית בהרצליה

כרגיל אפתח בתיאור עבודה משלי, שהושלמה אמנם לפני זמן רב, אך לקח לא מעט זמן להגיע ולצלם אותה. זו עבודה די מינורית, אבל היא מהווה הזדמנות בשבילי להרהר ולשתף קצת בשולי הדברים בעבודת מעצב הפנים. הפרוגרמה היא הציר שמוביל את התכנון. אף פעם איננו משוחררים ממגבלות. בראשית יש להתייחס אל הקיים, היכן אנחנו פועלים גיאוגרפית ותרבותית? הגדרת הצרכים והרצונות של הלקוחות. מהם האלמנטים האדריכליים המובילים אותנו, החומרים, הצבעוניות- מה כבר קיים ומה מבקשים לשנות-במסגרת תקציב נתון.
זמן קצר לאחר שהתחלתי לכתוב את הניוזלטר הזה, פנתה אלי לקוחה בבקשה לסייע לה להשלים את ריהוט והלבשת ביתם בהרצליה. עברו שנים מאז השיפוץ האחרון והיא עדיין לא הצליחה להשלים את הריהוט והתאורה. מדובר בבית ותיק דו-משפחתי צמוד קרקע, אשר עבר שיפוץ מספר פעמים מאז שנרכש. מהתכנון המקורי של הבית נותרו מדרגות הטֶֶֶרצו הדומיננטיות, המקשרות בין שלושת המפלסים על מעקה העץ שלהן, מסגרות העץ של החלונות והסורגים לגינה.

 

החללים המקוריים- סלון מצד אחד וחדר עבודה ומטבח מצד שני היו מסודרים בסימטריה יפה משני צדי גרם המדרגות הדומיננטי, שעובר בליבת הבית. היה בהן חן והיה לי ברור שהם יישארו, לא רק בגלל הדרישה להישאר בתקציב נמוך, אלא גם מתוך כבוד לבית הצנוע שתוכנן לפני עשרות שנים.

לפני – לא ניתן להתעלם מגרם מדרגות טרצו בליבת הבית והן נוקו, נצבעו אך נותרו דומיננטיות בחלל.

לא היה צריך הסבר מילולי כדי להבין שהבית עבר מספר סבבים של שיפוצים לאורך השנים, כשבכל פעם נכנסים אלמנטים אדריכליים ופרטי ריהוט, שאין בהם כדי לתרום לאחידות המראה. באחד מהסבבים הקודמים הציע מהנדס, ידיד המשפחה להלביש על הסימטריה המקורית אוריינטציה חדשה, אלכסונית באמצעות הנמכות בתקרה ובכוון הנחת אריחי הטרצו ברצפה. מאוחר יותר שופצו המטבח ופינת העבודה. המטבח רוצף בקרמיקה חדשה ויתר הקומה חופתה בפרקט למינציה, ששוב לא התחשבו בכוון האלכסוני. גם הריהוט נרכש בשלבים שונים. היה כאן ערבוב של ריהוט אירופאי עתיק עם רהיטים בני כמה עשרות שנים מתוצרת הארץ, כורסה נוסטלגית מבית ההורים ושולחן אוכל כפרי מעץ גולמי. גופי התאורה עדיין לא הותאמו לתכנית התקרה. הפרוגרמה לשינוי הייתה מהוססת. מה לשמור ומה להחליף ומה עומק ההוצאה הרצויה, לאור האפשרות שהמשפחה לא תשהה כאן עוד הרבה שנים.

לפני- על הסימטריה המקורית הולבשה האוריינטציה האלכסונית בתקרה. ציר המעבר לחצר חוצה את החדר ולא מאפשר העמדה נכונה של הריהוט.

התבקשתי שלא לשנות דבר קונסטרוקטיבי בתקרה או ברצפה, כמו כן שלא להחליף את פרקט הלמינציה ואת עיטור האבן הירושלמית בפינת החדר. היה קשה לשכנע להיפרד מחלק מהרהיטים לשם השגת שקט צורני בחלל הלא גדול והאקלקטי כל כך.

בכל זאת, הגדרתי מחדש את החלל על ידי העמדת הריהוט, כך שהחזיר לחדר את האוריינטציה הסימטרית המקורית. החלל המרכזי חולק לארבעה רבעים בכוון השעון: גרם מדרגות, פינת ישיבה, פינת קריאה ופינת אוכל. המעברים שוב היו פנויים.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

אוריינטציית האלכסון בתקרה קיבלה התייחסות בבחירת שלושה גופי התאורה הצינוריים (קמחי תאורה) מעל פינת האוכל. הריהוט נבחר וסודר בהתאמה לפונקציות המוגדרות. ספת ר (שמרת הזורע) הוזמנה לפי מידה וצורף לה שולחן קפה מזכוכית בעיצוב לה-קורבואזיה (נטורה), כאשר השטיחים האוריינטליים משתקפים דרכו. הכורסאות הוותיקות רופדו מחדש בבדים דומים לריפוד הספה וכריות קטיפה בפלטת הצבעים מתוך השטיחים מעטרות אותה. בפינת הקריאה שממול נאספו כל הרהיטים העתיקים ובפינת האוכל נותר השולחן הכפרי. צביעת החלל בגווני אפרסק ווילונות שיפון לבן מאחדים את הכל לכדי יחידה מלוכדת אחת.

לצפייה בגלריית התמונות מבית הרצליה לחץ כאן >>

 

מזל טוב! נולד לי סרטון במשקל של 3.5 דקות

בשבוע שעבר העברתי פרזנטציה בפני קבוצת בעלי עסקים שאני חלק ממנה ובה הצגתי את עבודתי כמעצבת פנים ואת הערכים שמנחים אותי.

בחלקה הראשון הקרנתי סרט קצר, ובחלקה השני סקרתי כמה מהעקרונות שמגדירים אדריכלות טובה תוך הבאת דוגמאות מתוך העבודות שלי. ולבסוף נגעתי קלות בשאלה הגדולה: מה בין אדריכל, מעצב פנים וסטייליסט? על כך בפעם הבאה.

9

העילה ליוזמה נולדה בזכות המפגש שהזכרתי. תהיתי כיצד ניתן להעביר את התחושה שאופפת אותי כאשר אני מתבוננת באדריכלות טובה ולהראות איך אני מנסה להנכיח אותה גם בעבודותיי.

כדי להכניס את כל אלו בכמה דקות לתוך אולם, המדיה היחידה היא התמונה או עדיף ממנה – הסרט. וכך הוא נולד. את הסרט צילם וביים עדי הראל המוכשר ועל כך נתונה לו תודתי הגדולה. מאוד נהניתי מהעבודה אתו וההשקעה שלו הייתה מעל ומעבר. אני יודעת שאתם סקרנים ויכולים לגלול מטה היישר לצפייה בסרט, אז בקצרה כמה מילים על חוויית הכנתו.

3

מועד הצילום השתנה יותר מפעם אחת, בין היתר בגלל מחלתי, שסביר שנבעה מהתרגשות וממתח. אורית המאפרת הופיעה מוקדם בבקר חרף הפקקים, עיריית תל אביב תרמה בכך שגררה לי את הרכב, ה-waze תרם בכך שהוביל אותי לכתובת הנכונה, בעיר הלא נכונה.

6

ביום הצילומים השני ירד גשם זלעפות. הפרחים שנועדו לצילום נשכחו בבית, השיטפון באיילון סתם כל אפשרות להתנייד כמתוכנן, אולי אלו הן תקלות שבשגרה, אם לשפוט לפי קור הרוח של עדי לנוכח כל השיבושים בלוחות הזמנים.

ובבוא יום ההקרנה והמצגת הכל פעל כשורה, ותודה לאורחים הרבים שכבדו אותי בנוכחותם.

ועכשיו, הסרט:

אם אהבתם, אני יותר מאשמח אם תשתפו אותו עם חברים.

תודות נוספות: ללקוחות המדהימות שלי שני, רות ואימי, לאבי מגלריה פרימיטיב, לאילנית מגלוריה מונדי, ליונת מנויה, לדוד משטיחי ששון, לצלם האהוב עלי איתי אבירן, למאפרת אורית בת ולעזר כנגדי עמוס.

אין הזדמנות שניה לרושם ראשון

בכניסה לשנה האזרחית, מתאים לספר על לובי הכניסה שעיצבתי לבית המשרדים של חברת הנסיעות ‘אופיר טורס’. כניסה לבניין הוא המגע הראשון של הלקוח עם המותג. כמו שאומרים: אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני.

כאשר הוזמנתי לפגישה עם מנהל הרכש, התבקשתי “לרענן קצת את הכניסה לבניין”, לא ידעתי מה מצפה לי.

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אז הנה 2,000 מילה. בחלל הכניסה ניצבים המון שלטים להודיע בהם כל מיני דברים, זה באמת לא מעורר כבוד להיכנס כך לבניין.

543

עבודה קודמת שעשיתי בשכונת מונטפיורי קירבה אותי להיסטוריה המעניינת ביותר של השכונה, עת הוקמה הרחק מאוד מיפו על ידי הגביר, שקרא אותה על שם אשתו, יהודית מונטפיורי והקים בה פרדס שיפרנס את תושביה. פסל בחזית הבניין, אשר יזמו ‘אופיר טורס’, עושה מחווה להיסטוריה רחוקה זו ומקרב אותה לימינו.

בשנות ה-80 בית משרדים הוקם עבור הקבלן בצלאל מזרחי. למי שלא היה בימים ההם אפשר לקצר ולומר שמזרחי היה קבלן מצליח רב השפעה, אך גם נמנה ברשימת 11 ראשי הפשע המאורגן דאז.  אם ההיסטוריה של הבניין באה לידי ביטוי גם באדריכלות שלו, ניכר שנעשה מאמץ לשוות לו מראה מפואר במושגים של היום.

חיפוי טרצו אדום מבחוץ וורדרד מבפנים, פתחים ואביזרי אלומיניום אנודייז בגוון נחושת הם שניים מהסממנים של אותו מאמץ.

242

גם התקציב שהוקצה לשדרוג הכניסה לא אפשר לחשוב על מהפך משמעותי. לפעמים אני שמחה לעבוד במגבלות תקציב, זה מחייב אותי להוציא את המקסימום מהקיים.

שמחתי לשקם את החומר המקורי, שחזר לאופנה- הטרצו. תיקון וליטוש והחומר הוציא מחדש את יופיו. דלתות הכניסה הוחלפו לדלתות נפתחות אוטומטית, אולם שמרו על מראן המקורי.

הלקוח, כיאה לחברת תיירות, ביקש שהכניסה תשדר קשר למקום, לתיירות ולנופש. ולכן נבחרה תמונה של תל אביב מצולמת מהים. המראה הצבעוני של החזית המערבית המפורסמת של מלון דן, שעיצב יעקב אגם, אייקון תל אביבי בזכות עצמו. דלתות המתכת של ארונות החשמל וכיבוי האש שמחו להתחדש במראה מלבב קצת יותר ואילו דלתות המעלית התכלכלות זכו לחיפוי בטפט מוזהב.

הצבעים שנבחרו לצביעת התקרה והקירות- צבעי יסוד אדום וכחול, מהפלטה של המותג.

מנורת תקרה גדולה במרכז החלל מגבשת את כל האלמנטים האלה יחד.

לצפייה בגלריית אופיר טורס לחצו כאן >>

אהבתם? רוצים לשמוע עוד? בואו נדבר>> http://daf.wabi-sabi.co.il/

כמו יין טוב – עיצוב בית ישן במושב שבין הרי ירושלים

עבודה שהשלמתי לאחרונה בין עצי האורן במושב שואבה הוותיק, בדרך אל ירושלים. מושב עם אזור זמן אחר, כל כך שונה מהעיר הגדולה, הסואנת.

רק מבט על הבתים בחלקו הוותיק של המושב נותן לך הרגשה שנעצרת היכן שהוא בראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת. בתים מכוסי “שפריץ” לבן, קשתות מעטרות את הפתחים, משעולים מרוצפי אבן וניחוח בין עצי האורן. את אחד הבתים המרווחים האלה הוזמנתי לעצב, מבלי לשנות את המבנה הארכיטקטוני, שכן הבית רק הושכר מבעליו לטווח ארוך.

ח שפריץ לבן מכסה את רוב בתי המושב הוותיקים

החשש המלווה אותי, כאשר אני מוזמנת לעצב בית שכור, הוא הקושי להתגבר על פגמים והתיישנות המבנה, מבלי לערוך בו שיפוץ מסיבי. הבית שמצאתי כאן היווה אמנם אתגר לא פשוט, אבל בו בזמן גם נתן השראה. בגלל הטופוגרפיה ההררית ובמקום לפלס את המבנה על גבי טרסה, בחר מי שבנה אותו להשאיר שני מפלסים בהפרש של כ-80 ס”מ. המטבח, פינת האוכל וחדר אחד נמצאים במפלס הכניסה. מצד אחד של המפלס יורדים לחדר המגורים ומצידו האחר לשלושה חדרי השינה וחדר המשחקים לילדים.

עיצוב בית בשואבה

 הפרדה מעניינת בין המפלסים

ריצוף טרצו פשוט אך עם אגרגטים יפים של פלחי שיש נשאר כמעט בלתי נגוע. קשתות העץ בחלונות ביקשו ממש שלא לגעת בהן. לצביעת כמה מהקירות בחרנו שני גוונים של אפור-כחול שמעניקים עומק ופרספקטיבה למראה החדר השקוע.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

 פרטי הריהוט שנבחרו כמו גם השטיחים וגופי התאורה משלימים את המראה של בית האבן העתיק.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

גופי התאורה (שוק הפשפשים) שימשו בעבר לתאורת לולים, חלקם פנסים של אניות ואחרים היו תנורים או פרוז’קטורים של במה.

שתי ספות עור חום שוות בגודלן הוצבו במרכז חדר המגורים מול אח העצים ואת מקום שולחן הקפה ממלא ארגז עץ כבד. יצירות האמנות שעל הקיר הן של האמן פולי מקס, שעלה לישראל מבלרוס.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

לקחתי את בעלת הבית לראות את עבודות הריהוט של הנגר-אמן אלון דודו. לאחר שהתרשמה מיצירות העץ המופלאות, החליטה להזמין חמישה פריטים לבית: קונסולה לכניסה, מראה בעלת מסגרת חרוצה מעליה, מזנון לכלים בפינת האוכל עם דלתות זכוכית מחוסמת ברשת בסגנון רטרו, שידה באלומיניום ומראה בעלת מסגרת משובצת עץ צבעוני. כל הפריטים שולבו בחללים המשותפים ובחדרי השינה.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign מימין: שידת אלומיניום ומעליה מראה וקונסולה לכניסה עם מראה בעלת מסגרת חרוצה מעליה (אלון דודו)

עוד מבט אחד על חדר הילדים וחדר המשחקים, כדי להיווכח שניתן להשלים את התמונה גם באמצעים פשוטים יותר, אך לא פחות מוקפדים.
ומבט אחרון של פרידה מפינת האוכל במטבח ומן השולחן הקטן עם הכיסאות הצבעוניים העומדים בפתח הבית.

Photo by Itai Aviran | WabiSabi InteriorDesign

מימין: שולחן מרפסת ‘טולמנ’ס’, פינת האוכל בהזמנה אישית.
לצפייה בגלריית שאובה לחצו כאן >>

מעניין אתכם? בואו נקבע פגישה>> http://daf.wabi-sabi.co.il/

איך משפצים דירה בבניין שמיועד לתמ”א?

תקציב השיפוץ חייב להישאר צנוע ביותר, אך לאפשר לדיירים להפיק את מירב ההנאה מן הבית בשנים שעוד נותרו עד הבנייה

דירת יחיד ללקוחה, בבניין אשר נבנה ב-1935 – תאריך שהצית לי מיד את הדמיון, כאשר חשבתי על תל אביב של אותם הימים, על הרחובות והשדרות שלה והסיפור של אלו שהבית נבנה עבורם, בזמן שבאירופה כבר החלה המלחמה.

נכנסתי לדירה המיושנת וראיתי תקרות בגובה שכבר לא בונים היום. כאשר קילפנו את הריצוף התגלתה הרצפה המקורית במרצפות מצוירות, אבוי, בירוק.

תוספות ושינויים במהלך השנים לא היטיבו עם הדירה, והבניין כולו לא נבנה בסטנדרט אדריכלי גבוה ועל כן אינו מיועד לשימור. הדיירים מבקשים לייעד אותו להליך תמ”א  38/2 – בניית בניין חדש במקום הישן, עם הרחבת הדירות ותוספות בנייה בקומות העליונות. הנחה זו היוותה בסיס  בפרוגרמה.

מדובר בשיפוץ לטווח קצר, שכן תוך מספר שנים יעמוד הבניין להריסה. תקציב השיפוץ חייב להישאר צנוע ביותר, אך לאפשר לדיירת להפיק את מירב ההנאה מן הבית בשנים שעוד נותרו, שמספרן לא ננקב וכנהוג במקומותינו, הזמני נוטה להיות הקבוע. על כן הקפדתי להשיג את התוצאה הטובה ביותר בתקציב הנתון וויתרתי מראש על המאמץ לשמר את המרצפות, או הדלתות המקוריות – שכן אלה לא יאריכו ימים בלאו הכי.

מבנה החלל הקיים לא שונה ונשאר: כניסה למסדרון, שמצדו האחד חדר מגורים צמוד למטבח ומצדו האחר חדר שינה גדול ממדים ובתווך חדר אמבטיה עם שירותים. פשטות התכנית והתקרות הגבוהות מסייעים לתחושת המרחב.

שלא כרגיל, המרפסת הסגורה, הצמודה לחדר המגורים לא נמשכת במקביל ובהמשך לחדר – אלא בניצב לו, ולכן לא קיימת האפשרות לחבר את שטחה לשם הרחבת חדר המגורים. בהיותה מעין תוספת צדדית, היא שימשה כמחסן וכחדר כביסה.

כשבחנתי לעומק את תוכנית הדירה, הבנתי שבמספר פעולות פשוטות אוכל להפוך את המרפסת הצרה, הצופה לרחוב ולירוק שבחוץ – לפינת עבודה ולמקום בו יוכלו אדם אחד או שניים לשבת ולאכול, תוך התבוננות החוצה. מכונת הכביסה עברה לארון במסדרון הרחב.

את המטבח, שתוכנן בשני קווי ארונות מקבילים הסתרתי מעט מאזור הישיבה, בכדי ליצור תחושה נקייה יותר מאשר במטבח פתוח לגמרי. גם הנגרות בעץ אלון, החוזרת בכל חלקי הבית תורמת לאחידות ולשקט. כל כלי החשמל במטבח נבחרו בזכוכית לבנה ואף משטח העבודה באבן קיסר לבנה.

חדר האמבטיה שומר גם כן על צניעות וניקיון בקרמיקה לבנה וכיור מונח על גבי ארון מעץ אלון. החן נוסף באמצעות צמחיית שרכים, במה שהיה הבוידעם שנפתח אל תוך חלל האמבטיה.

מסיבות תקציביות לא ריצפנו בטרצו או בבטון – כמתבקש מהסגנון, אך הפשרה של גרנית דמוי בטון התקבלה יפה.

הריהוט והתאורה, פרטים מעטים ורב-תכליתיים, תוכננו לעשות שימוש מושכל בחלל הקטן. שולחן אחד משמש כשולחן קפה, הנפתח לשולחן אוכל. מראה רוחבית מעל הספה מטעה את העין לתפוס את החדר לגדול מכפי שהוא באמת ומנורה עומדת במקום מנורה תלויה מאירה את אזור הישיבה. כל אלה חוסכים מקום ושומרים על מינימליזם, שתורם לתחושת המרחב.

מלבד במרפסת הסגורה, השארנו את הזכוכית החלבית, שהתקינו הבעלים הקודמים בחלונות וכך מתקבלים לא רק הפרדה ויזואלית מהרחוב ומהשכנים, אלא גם סינון של האור ששוטף ברכות חמימה את הצבעוניות הבהירה באפור, ורוד ולבן. הוספתי עבודת אמנות רחוב במחיר מציאה, שאני מעריכה שערכה בשוק יעלה, עוד לפני שנראה בנפילת הבניין.

אז יצאה לנו דירה קטנה ומתוקה בכמה עשרות אלפי שקלים.  גם הלקוחה וגם אני מאוד מרוצות מהתוצאה. אז עכשיו – לא חבל להרוס?

1

צולם על ידי: איתי אבירן

2

צולם על ידי: איתי אבירן

3

 צולם על ידי: איתי אבירן

4

 צולם על ידי: איתי אבירן

5

 צולם על ידי: איתי אבירן

6

צולם על ידי: איתי אבירן

געגועים למושבה

הצבעוניות שבחרנו היתה בצבעים של סתיו, שידברו עם הירוק שמשתולל בחוץ רוב ימות השנה ועם הפריחות שמציצות פנימה

כשראיתי לראשונה את הבית בבנימינה, בית ותיק העומד לפני שיפוץ, לאחר שנרכש מבעליו שבנו אותו בשנות התשעים, התרגשתי. לא מזמן עזבתי את בנימינה ועברתי לתל אביב, אבל הבית הטובל בירק סבוך, החזיר לי את הגעגועים למושבה הוותיקה.

מבחינה אדריכלית אין משהו מיוחד בבית הרעפים בן שתי הקומות, שמכוסה בטון מותז ובו חלונות דמויי קשתות בסגנון התקופה בה נבנה, תקרה לא גבוהה, רצפת טרצו ואלומיניום סטנדרטי בפתחי החלונות. אבל המיקום בסביבה הטבעית דרש התייחסות חוץ-פנים קלאסית.

pic2_june

ההחלטה העיצובית שלי היתה לפתוח את הבית לגינת החורש הותיקה בחלונות יפים, בעלי מקצב ואחידות, שייתנו את התחושה של שהייה באקווריום של ירק. לפתוח את המטבח, פינת האוכל וחדר המגורים, לכדי חלל אחד ולפנק את הבית כולו בחומרים טבעיים ובתאורה שתחמיא לו. אין צורך בוילונות או בתריסים, כי הבית מוסתר מעיני המתבונן בירק. בחרתי בריהוט מינימלי שישדר גם הוא את הפשטות של הבית.

pic3_june

בפרוגרמה ניתנה תשומת לב רבה למטבח, שנבנה בצורת ח’ בעץ אלון והוצב בו אי המשמש לארוחות היומיום. משטחי העבודה השחורים מפתיעים על רקע העץ הבהיר.

pic4_june

הקומה רוצפה באבן חלילה מקומית היוצאת גם אל הפרגולה בגינה. את החלל שמתחת למדרגות ניצלתי לבניית ארון אחסון ענק.

pic5_june

בקומת חדרי השינה נעשו שינויים מעטים: חדר האמבטיה הורחב כדי להיות גדול ומפנק, רצפת הקומה רוצפה בפרקט תלת שכבתי, הדלתות הוחלפו לדלתות עץ ופינת המשפחה רוהטה במרבץ צבעוני.

pic6_june

pic7_june pic8_june

בני הבית היו מעורבים בתהליך העיצוב. הצבעוניות שבחרנו היתה בצבעים של סתיו, שידברו עם הירוק שמשתולל בחוץ רוב ימות השנה ועם הפריחות שמציצות פנימה. זה כל מה שנדרש כדי להכניס את השקט והרוגע הביתה ולשקף את רוח המקום והמושבה.

 

 

מדענים מעוצבים

אני שמחה להציג לראשונה משרדים שתכננתי למפעל של חברת הייטק באזור התעשייה בעפולה, שעוסקת בתחום מכשירי מדידה רפואיים.

 

החלל שאותר עבורם היה בקומת הקרקע, מקום שיועד בתחילה להיות קומת החניות של בניין תעשייתי. בחלל שגודלו 600 מ”ר תוכננו חדר נקי ומחסנים ואני הופקדתי על תכנון המשרדים במחצית השטח הנותר.

 

image6

 

קיבלתי חלל בגובה למעלה מ-5 מ’ בבטון חשוף, שמלכתחילה ידעתי שאשאיר במצבו הגולמי כניגוד לניקיון וללובן ההייטקיים שנדרשים ממפעל לציוד רפואי. האתגר המשמעותי שעמד בפני היה לתת מענה לעובדה שהחלונות, שתוכננו במקור לחניון, היו בגובה של מעל 3 מ’.

 

אנשים שעובדים רוב היום בחדר נקי מבודדים מאור ואוויר טבעיים ועל כן לתפיסתי, היה הכרח להכניס למשרדים אור, אויר וקצת תחושה של טבע. נתונים ששמעתי אחר כך בכנס תכנון מרחבי עבודה, חיזקו בדיעבד את העמדה שאלו דברים שלא רק מעלים משמעותית את התפוקה ואת שורת הרווח, אלא אף הכרחיים לבריאותם של העובדים במשרדים.

 

image17

 

בפרוגרמה ציין הלקוח כי אחד הערכים שהיה רוצה שיבואו לידי ביטוי בתכנון הוא הניקיון והשקיפות.

הבקשה הזו, בשילוב מה שנראה כמגבלה – החלונות הגבוהים והגימור המחוספס של המבנה התעשייתי, חברו לכדי פתרון: היכן שניתן, בשטחים הציבוריים, הושאר מלוא הגובה ואילו כל החציצות במשרדים, כולל הנמכות התקרה תוכננו להיות שקופים למעבר מקסימלי של אור. כל מערכות המיזוג, החשמל וכיבוי האש, נותרו חשופות.

 

image19

 

חדר הישיבות הוצב במרכז החלל ומסביבו יחידות המשרדים, קפטריה לאוכל ופינות מנוחה. חזית חלון ענק בקיר החדר הנקי הפונה לחלל המשרדים, מחופה בפילטר צהוב לסינון האור מאפשרת צפייה במתרחש בתוכו והתבוננות במדענים בפעולתם. זו ההתרחשות המעניינת ביותר וגם האלמנט התכנוני המרשים בחלל.

 

image25

 

עין עיט היא סמל להבחנה ולדיוק ועל כן נבחרה הציפור הזו ללוגו של החברה. מלבד הלוגו מעל הקבלה, מעטרים צילומי טבע של העיט את המשרדים והקפטריה. הצבעוניות העדינה שנבחרה היא של טבע בחומים ובירוקים. במעברים הוכנסה גם צמחייה טבעית מרעננת לעין ולנשמה.

מן הצד השני, התאורה היורדת במקבצים של כדורי אור ענקיים מעבירה תחושה סוריאליסטית של הרבה מאוד ירחים, שמשייטים בין קווי הגובה השונים של המבנה.

 

לצפייה בגלריית משרדים עפולה לחצו כאן >>

להתחבר לירוק

פנטהאוס במגדל עירוני שמקרב את הדיירים לטבע.

את התכנון הביופילי פגשתי כשתכננתי לאחרונה פנטהאוס במגדל עירוני. המונח ביופיליה נטבע, כבר בשנות ה-80, על ידי הפסיכולוג אדוארד ווילסון, שהבין כי החסך העמוק ביותר של האדם המודרני הוא הקרבה לטבע.

עיצוב שמחובר לטבע, מחקה צורות ומשתמש בחומרים מהטבע – עשוי להועיל לבריאות ולחוסן הנפשי של האדם העירוני. בשנים האחרונות רואים בעקרונות הללו כמשלימים לעקרונות הבניה הירוקה הפיזית: חומרים “ירוקים”, שימור אנרגיה ואנרגיה “ירוקה”, טיפול בפסולת ועוד.

בהיסטוריה הלא רחוקה היתה קרבה ותלות הדדית בין האדם לטבע. העירוניות והבניה הצפופה לגובה היא הכרח אקולוגי – אולם היא מרחיקה את האדם מן הטבע ומהווה איום עבורו.

2

הביופיליה פיתחה מספר עקרונות שנוכחים פחות בשיח על קיימות, שקושרים את האדם לטבע גם בארכיטקטורה אורבנית ומוכיחים כי יש להם תוצאות חיוביות בבריאות הפיזית, הקוגניטיבית והמנטלית – לצד תועלת כלכלית בפריון העבודה ובשגשוג חברתי.

באסכולת הביופילה 14 עקרונות שנחלקים לשלושה סוגים:

הטבע בחלל: הקשר הויזואלי לטבע – המבט הפתוח לטבע שבחוץ או הכנסתו פנימה, הקשר הלא-ויזואלי, נוכחות של אור וצל, אור דינמי ודיפוזי, גירויים חושיים טבעיים (כמו צליל), נוכחות של מים, משב אויר וקשר למערכות טבעיות כמו גרמי השמים.

אנלוגיות לטבע: יכולות לבוא במקום, או במקביל לטבע עצמו. ביו דינמיות בצורה ובפונקציה, שימוש בחומרים טבעיים, צבעוניות, דגמים ( (Patternsומקצב – כולם אלמנטים בטבע ואפילו חזרה מלאכותית עליהם, יכולה לעשות את העבודה.

הטבע של החלל: הטבע מייצר מצבים בחלל, שזכרונו של האדם ששהה בו אלפי דורות עדיין נדרש להם – המסתור, המסתורין, האופק והסיכון. לכולם רצוי לתת מקום בתכנון.

3

ואמנם, הטרנדים האחרונים בעיצוב מאמצים רבים מהעקרונות הביופיליים: קירות ירוקים טבעיים או מלאכותיים, אופנת הסוקולנטים (קקטוסים(, הצבע הירוק שנבחר על ידי בנטון כצבע השנה של 2017 ואחרים.

שמחתי לגלות ששורש ההוויה של הסגנון העיצובי של הסטודיו שלי ה-wabi- sabi היפני, שהוא כל כולו ברוח הדברים האלה: החזרה לעיצובים בחומרים טבעיים, חוסר הסימטריה וחוסר השלמות המאפיין כל כך את הטבע – הפך להיות טרנדי ואופנתי.

סלון כלות הופך למסעדה

 

השלמתי תכנון מסעדה בחלל, המצוי בצפון הישן – מקום בו שכן בעבר סטודיו לשמלות כלה.

צפון רחוב דיזנגוף ממותג כאזור של אפנה עילית ובאופן מיוחד אפנת כלות. היה זה ביתם של מיטב המעצבים משנות השמונים ועד היום. על כן בחרתי להקדיש את עיצוב המסעדה לאופנת הכלות ואף תכננתי אותה כך, שתתאים לאירועים משפחתיים עד 150 איש.

5

החלל הנתון אפשר את תכנון המסעדה בשתי קומות עם גרם מדרגות, שהעלייה בו מעוררת תחושה של חדירה לתוך קונכייה. הקונכייה בעיני, היא מסתורין, מזוהה עם אימהות ועם ונוס אלת האהבה.

2

שלב המחקר וחיפוש ההשראות באדריכלות, הפגיש אותי עם כמה אלמנטים: מהיצירה האלמותית, הטאג’ מאהאל באגרה שבהודו – שאלתי את העדינות, בה הצליחו האמנים הוונציאנים לגלף את התחרה מן השיש. עוד שמשו לי השראה מספר עבודות איקוניות בלבן; מוזיאון של זהא חדיד ומיצב של האמן קריסטו וכמובן, שאבתי השראה יפנית גם מחנות נעליים לבנה של סטודיו ננדו בטוקיו ומבית תה קסום, של האדריכל האהוב עלי קנגו קומה.

3

4

 

עיצבתי מסעדה שכולה שיש, מהרצפה, הקירות, המדרגות והבר, כולל הריהוט – הכל בשיש. פרטי הריהוט והתאורה נבחרו ממותגי עיצוב נודעים כמו פירו ליסוני ונטוצי. החלונות והתקרה חופו במשרביות ממתכת כסופה בדגמים שונים, כך שגם ביום וגם בלילה, יהיה פנים הקונכייה מואר בכתמי אור החודרים דרך התחרה.

6

לצפייה בגלריית מסעדת תל אביב לחץ כאן >>

 

דירה משמחת

דירת קיבוץ זכתה לחיים חדשים, באמצעות בחירה, לא שגרתית, בצבעוניות עליזה

דירה משמחת

משפחה עם 3 ילדים בקיבוץ, עברה לבית הקבע שלה. כבר בשיחות ההיכרות הראשונות נפרש בפני סיפור החיים הנוגע ללב שלהם, שכולל תלאות רבות ובעיות בריאות ממושכות. היה חשוב לי מאוד שהבית שאעצב עבורם, ישמח אותם ויכניס לחייהם שינוי ואנרגיה מחודשת.

דירה משמחת

השיפוץ האלמנטרי שתכנן הקיבוץ, כלל מטבח בפורמייקה לבנה ופריט ריהוט קיים – שולחן מרכזי בעץ אגוז, ששודרג באמצעים צנועים. על ידי הוספת כמה פריטים, כמו ספות וכורסת עור של ItalSofa בסלון ושילוב גופי תאורה בעלי צבעוניות שקופה של Kartel, קיבל החדר מראה יוקרתי ומיוחד מאוד – לא שגרתי לדירת קיבוץ. מחיצת עץ יפנית של מו סלע ומנורות קיר של סטודיו ויהי, מוסיפות לבית קסם ואוירה יפנית.

דירה משמחת

מספר ימים לאחר שהסתיים השיפוץ, התקשרה אלי אם המשפחה בשמחה: “כל כך נעים לנו בבית החדש, שאנחנו פשוט לא רוצים לצאת ממנו לשום מקום אחר”.

עיצוב לכל

אני מאמינה שעיצוב הבית אינו מותרות. כאן אנו שוהים יותר מבכל מקום אחר ועל כן – עיצוב הבית, מבחינתי, הוא צורך בסיסי. עיצוב נכון יהיה נוח ופונקציונלי ויעשה שימוש בחומרים, טקסטורות וצבעים שיעשו לנו טוב ויקיפו אותנו ברוגע, יופי ושקט. בעיני, לכל אחד מגיע ליהנות מעיצוב כזה.

לאחרונה עיצבתי דירת מגורים משפחתית ברחובות:

סלון המשפחה בעיצובי

דירת 5 חדרים בת כ-30 שנה ברחובות, נרכשה על ידי זוג עם 3 ילדים. בדירה המרווחת, אך המיושנת, הוחלפו כל המערכות והחיפויים. החללים נפתחו כך שחדר המשפחה, הסלון והמטבח מהווים את ליבת הבית וארבעת חדרי השינה מקיפים אותם. במסגרת התקציב, הייתי חייבת להיות קריאטיבית וליצור מוקדי עניין ופתרונות פרקטיים. בעלת הבית מטפלת באמנות והצבעוניות בעיצוב הרהיטים והטקסטילים היפניים שנבחרו, משתלבת עם עבודות האמנות הרבות שלה, שמעטרות את הקירות.

בתים מבפנים בירושלים

כ-2,500 איש ביקרו בדירה שפתחתי לביקורים במסגרת “בתים מבפנים” בירושלים. הדירה, שנמצאת מעל בניין מתקופת המנדט היתה למעשה שלושה חדרים על גג עם שירותים במבנה נפרד.

קרא עוד
צור קשר
close slider

    אם גם אתם אנשים מיוחדים, עם עולם פנימי עשיר, ידע תרבותי, ראיתם עולם ואתם מחפשים עיצובים לא שיגרתיים שיבטאו אתכם – בואו נישאר בקשר!

      Call Now Button