בית יצוק

בטון ופלדה, חלודה ואבן, עץ ופליז – חומרים חזקים בעיצוב בית בצור יגאל

צילומים: איתי אבירן

אחד הבתים שצולם ופורסם בספר “הכח הנשי” של בנין ודיור בצור יגאל שעיצבתי עבור רותי. את הבית סיימנו לשפץ לפני כשנה וצילמנו כבר לפני מספר חדשים. הסתיימו גם הפינישים הקטנים, שתמיד נגררים בסוף העבודה. אבל איכשהו לא יצא לי עדיין לכתוב בניוזלטר על הפרויקט הקטן והנכון הזה.

הדמיה

רותי קראה לי כאשר החליטה לעבור מדירת קרקע ברחובות לישוב צור יגאל השכן לכוכב יאיר בשרון המזרחי. הקמת הישוב ב-1990 נועדה למשוך אוכלוסייה מקו החוף אל פנים הארץ ולחזק את ההתיישבות על קו התפר. בית טרומי בשכונת דו-משפחתיים. בתים שנבנו, כשמשאת נפשם של ישראלים היתה להגיע לבית קרקע. המבנים היבילים הובאו על גבי משאיות, יצוקים בבטון קירות, רצפה וגג. גגות רעפים הותקנו להם במקום, פיסת גינה מלפנים ופיסת גינה מאחור.

שלושת האתגרים שעמדו בפני כשבאתי לעצב את הבית הצנוע הזה:

הראשון היה למקסם את השטח שלא עלה על 70 מ”ר ולאפשר את כל השימושים שהיו בפרוגרמה: חדר שינה, סלון, חדר בו תוכל לארח את ילדיה הבוגרים, מטבח, חדר רחצה ושירותי אורחים. רותי מארחת לעיתים קרובות 8-10 אנשים לארוחה. הדרך בה אני חושבת כיצד למקסם שטח בדירות קטנות הוא על ידי כפל שימושים. כאשר חדר או שטח אחד יכול לשמש בשתי פונקציות או יותר נוצרת סופרפוזיציה של שטח אחד על גבי השני.

כדי להשיג זאת עשינו מספר דברים: המטבח עבר מחלל הסלון לחדר השינה הקרוב לדלת הכניסה אשר פונה לחזית הבניין ואשר גובל במרפסת המקורה בפרגולה. להעברה זו היו כמה מטרות: ליצור שטח רציף וגדול עבור הסלון וליצור מעבר בין המרפסת בחזית למטבח. כך, הוצאנו את שולחן האוכל הגדול המארח 8-10 איש החוצה מתחת לפרגולה והשארנו מקום לארבעה סועדים סביב האי במטבח.

הבית נרכש עם מחסן יביל בחצרו האחורית. הכשרנו אותו וקיבלנו התר עליו ועל הפרגולות. כל מה שלא חייב להיות בבית, הוצא למחסן. ציוד, מכשירים ואפילו מקרר נוסף, מה שאפשר להסתפק במטבח במקרר אינטגרלי ברוחב 0.60.

ולבסוף, הסלון ניתן לחלוקה באמצעות מחיצת זכוכית מתקפלת. ברוב הימים זוהי פינת הטלויזיה והעבודה של רותי ואילו כאשר היא רוצה להלין אורחים, נסגרת המחיצה לחדר עם ספה נפתחת למיטה.

האתגר השני היה לפתוח את החלל, שהיה כלוא בשלושה חדרים חשוכים למדי. במבנה טרומי, היצוק כולו בבטון, כל הקירות הם קירות נושאים וכל הריסה דורשת להציב קורות פלדה, שיישאו את הגג במקומם. קורות הפלדה עברו קורוזיה שהעלתה עליהם חלודה, שהכניסה צבע כתמתם ירקרק לבית. כל מה שניתן לפתוח נפתח. החלונות הורחבו, המסדרונות קוצרו, המבט נמשך החוצה והעין יכולה לחוות מרחב גדול ממה שהוא באמת

האתגר השלישי הוא לעבוד עם החומר. בעיצוב שלי אני שואפת להדגיש את האותנטיות של החומר. במבנה הזה החומר הדומיננטי הוא הבטון. היכן שניתן היה, קילפנו את קירות הגבס שחיפו על הקירות. היכן שחשפנו בטון או חתכנו בבטון השארנו אותו גולמי. החומר השני הוא כאמור הפלדה החלודה של הקורות. אליהן הצטרפה ספריית ברזל מסיבית, אשר הוצבה באופן בולט על קיר הסלון. צירפנו את הפליז הזהוב, שמופיע בעיקר במנורות אך גם בברז המטבח, פרטי פזול ועוד.

עיצוב גופי התאורה בפליז עם צינורות הפליז הצמודים על הבטון, נבע מהשאיפה שלא לפצוע את הבטון בחציבה ולהוביל את החשמל על גבי הקירות ולא בתוכם.

רצפת האבן האפורה (שי גריי) ומשטחי המטבח באותה האבן מוסיפים למראה הבטון החשוף ואילו המטבח נבנה בפורניר אלון.

באמבטיה נבחרו אריחים גסים וטיח מינרלי צהוב.

את הפרק נחתום בכמה מילים על הריהוט, השטיחים והחפצים המאוד אישיים של רותי, חלקם עברו אליה ממשפחתה שמקורה בנהלל. הם מספרים סיפור בן 60 שנה או יותר. אחרים נרכשו במהלך הדרך. פה שולחן צורפות עליו היא יוצרת תכשיטי זהב עדינים, שם שולחן עץ שהכין עבורה ידיד משפחה ואנו שיבצנו בתוך מסגרת ורגלי פליז שהעניקו לו מראה עדכני. ספת העור שנראית ישנה היא דווקא רכישה חדשה מטולמנ’ס כמו גם הכסאות הצבעוניים.

השיפוץ כולו לא ארך יותר מ-6 שבועות על ידי הקבלן לירון שוורץ שעשה עבודה נפלאה. לבסוף, הנה מה שכתבה לי רותי:

“אסתי הובילה את שיפוץ הבית.
מבית קטן וחשוך, ספון בתוך שפע קירות וכוכים, התקבל מתחם מגורים פתוח ומאוורר, כאילו הורחבו קירות הבית והתאפשרה כניסה של אור מהגינה.
אסתי הושיטה יד בוטחת וליוותה את כל שלבי ההתחבטות, מגיבוש הרעיון, דרך בחירת החומרים לשיפוץ, הרהיטים וכל שאר פרטים עד לגמר.
מכל זה יצא בית יפה ונעים. מתאים כמו כפפה ליד, הולם כמו חליפה מחויטת ומדויקת, ובעיקר – משמח!”

תודה גם לך רותי! היה תענוג לעבוד איתך!